בקרוב חוזר הבלוג להתעדכן

יום ראשון, 23 במאי 2010

תחיית המתים האם אכן כך?





תחיית המתים בתנ"ך בתנ"ך מופיע המושג "תחיית המתים" לראשונה, כהבטחה האלוהית לעתיד של גאולה ותקווה:

"רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא... אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל". (חתימת שירת האזינו, דברים לב, לט)

"יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל". (ישעיה כו, יט)

"וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם". (דניאל יב, ב)

"וְאַתָּה, לֵךְ לַקֵּץ, וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, לְקֵץ הַיָּמִין". (דניאל יב, יג)

כשבנה של האלמנה, אצלה התארח אליהו הנביא בעת הבצורת, חולה ומת, מתפלל אליהו לאל שיחייה אותו, והבן קם לתחייה.

[עריכה] תחית המתים בפירושי התנ"ךעל הפסוק "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם..." דורש רש"י: מכך שכתוב "להם" ולא "לכם"- רמז לתחיית המתים מן התורה.

[עריכה] תחיית המתים בספר יחזקאל - חזון העצמות היבשות הייתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות: והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאוד על-פני הבקעה והנה יבשות מאד: ... ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר-ה': כה אמר אדני ה' לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם: ונתתי בכם גידים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי-אני ה':... והנה-רעש ותקרבו עצמות עצם אל-עצמו: וראיתי והנה-עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם:... ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על-רגליהם חיל גדול מאוד מאד:... העצמות האלה כל-בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו: לכן הנבא ואמרת אליהם כה-אמר אדני ה' הנה אני פתח את-קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל:

– (חזון העצמות היבשות, יחזקאל לז, א-יב)



משמעות הפסוקים היא שיחזקאל הינו עד לחזון בו הוא רואה הרבה עצמות יבשות בבקעה, הנהפכות על ידי רוח ה' לאדם בעל גידים, בשר ועור, אשר לבסוף גם חוזרת אליו רוח החיים.



ישנה סמליות רבה בחיזיון וניתן לפרשו בצורות שונות:



החיזיון מנבא את תחיית המתים באחרית הימים.

החיזין מנבא את החזרה לארץ ישראל לאחר חורבן בית המקדש הראשון והגלות בבבל.

פרשנות מאוחרת יותר מתייחסת לכך שהחיזיון מתייחס ל"תחיית המתים" בשנת 1948 שבה קמה מדינת ישראל לאחר השואה. לאחר השואה, היהודים אשר שרדו ויצאו מהמשרפות רבים מהם לא יותר מ"עצמות יבשות", לאחר שאיבדו את כל רכושם, משפחתם ותקוותם, אלה הם האנשים אשר בגמר השואה הגיעו לארץ ישראל, שיקמו את עצמם, ועזרו בהקמת המדינה לאחר כאלפים שנות גלות.

[עריכה] תחיית המתים בתלמודהתלמוד מבסס את האמונה בתחיית המתים כעקרון משמעותי ביהדות. לפיכך, נאמר במקורות, כי מי שלא מאמין בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא. ההסבר: הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים.



במקומות שונים בתלמוד הובאו ראיות לתחיית המתים מפסוקים שונים בתנ"ך: במסכת ברכות ט"ו ע"ב במסכת פסחים סח ע"א ובמקומות נוספים.



התלמוד במסכת סנהדרין משחזר כמה שיחות בין חז"ל ובני דתות אחרות וויכוחים האם תיתכן תחיית המתים:



"שאלו מינין את רבן גמליאל: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים? אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו... עד שאמר להם מקרא זה: אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מיכן לתחיית המתים מן התורה".

אמר לו קיסר לרבן גמליאל אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי (הנכם אומרים שהמתים קמים לתחיה, והלא המתים הופכים לעפר, וכיצד יחיה עפר)? אמרה ליה ברתיה: שבקיה ואנא מהדרנא ליה (אמרה לו בתו של הקיסר: הנח, ואני אשיב לו תשובה) שני יוצרים יש בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט איזה מהן משובח? א"ל זה שיוצר מן המים א"ל מן המים צר מן הטיט לא כל שכן!

אמר לו ההוא מינא לגביהא בן פסיסא: ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי חיין - דחיין מיתי, דמיתי חיין (אבוי לכם שאתם אומרים שהמתים יחיו. שכן אפילו החיים מתים, ודאי שאין המתים קמים)? אמר לו ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין דלא הוו חיי דהוי חיי לא כל שכן (אבוי לכם האומרים שהמתים לא יקומו. שכן אלו שלא נולדו - נולדים וחיים, אלא שכבר חיו לא כל שכן שיחיו שוב)!

כמו כן, נערכה על ידי אנשי כנסת הגדולה ברכה מיוחדת בתפילת העמידה, המברכת את הקב"ה על כך שהוא מחיה מתים.



[עריכה] סוגיות שנויות במחלוקת וסוגיות הצריכות בירורתחיית המתים היא שלב באחרית הימים, לאחר ביאת המשיח, בה נשמות הצדיקים ישובו לגוף. קיימים שני הסברים לגבי תחיית המתים:



הרמב"ן בחיבורו שער הגמול מבאר לפי הגישה המסורתית המקובלת, היא שתחיית המתים היא השלב האחרון באחרית הימים, הצדיקים יקומו לתחייה ולא ימותו עוד, אלא הגוף שלהם יזדכך ויחיה עם הנשמה חיי נצח בעולם הבא.

הרמב"ם במאמר תחיית המתים ובהקדמה לפירוש המשנה, מבאר שתחיית המתים היא נס שבו יקומו הצדיקים לחיים ארוכים וממושכים, שבסופם ימותו, ונשמתם תזכה לחיי העולם הבא.

כמו כן, מושג תחיית המתים עורר שאלות תאורטיות שונות, כמו: נשמה שהתגלגלה בכמה גופים, לאיזה גוף תשוב בתחיית המתים? או: איש שאשתו מתה עליו ונישא שוב, לאיזו אישה ישוב כאשר יחיו שתי נשיו?
הרמב"ם קבע את תחיית המתים כאחד מי"ג העיקרים בהם מחויב כל יהודי להאמין.

ואלו עשר שאלות ששאל ר' אליעזר בתחיית המתים:
וזו היא הראשונה, אם יחיה הקב"ה קצת מישראל או כולם?
ואמרו: כל מי ששב בתשובה לפני בוראו קודם מיתתו, אפילו עבר כל מצות עשה ולא תעשה, כריתות ב"ד וחילול שם שמים בכולם, מיתה מכפרת לו עם התשובה שנאמר הנני פותח את קברותיכם עמי, מכאן שתחיית המתים לכל ישראל.
השניה, לאחר שיחיה את כולם אם ימותו עוד?
ואמרו לו: שוב לא ישובו לעפרם שנאמר לא תקום פעמים צרה אלא הקב"ה מוליכם לחיי עולם הבא.
השלישית, אחר שיחיו כולם איך יספיק להם ארץ ישראל?
ואמרו לו: משיצאו ישראל לעולם כ"ה מאות שנה וט"ו שנים מימות יוסף הצדיק שהתחילו להפרות ולהרבות עד אלף שנה לחורבן בית שני, שהיה כשיעור ל"ב דורות, כמאה ועשרים ריבוא אנשים ונשים בכל דור ודור, ואעפ"י שהיו כולם צדיקים ובעלי תשובה יגיע לכל זוג וזוג אלפים וארבע מאות אמות וחצי טפח על אלפים וארבע מאות אמות וחצי טפח, והן יותר לפי שעתידה א"י שתתרחב ותתארך בכל הישוב שהוא מהלך קס"ו שנה וח' חדשים לאדם בינוני שהוא עשר פרסאות ליום.
ומי הוא שיבקש יותר מזה השיעור בין לבית שדה וכרם?
ולמאן דתני שיתרחב כל העולם יהיה לכל אחד פי שלשה.
הרביעית, אם כל אחד ואחד יכיר את קרובו?
אמרו לו: שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם יחזרו כל אחד ואחד למשפחתו שנאמר והגבול אשר תתנחלו את הארץ לשנים עשר שבטי ישראל.
החמישית, מי שמת סומא או מוכה שחין מה יהיה ממנו?
אמרו לו: יעמדו ויקומו במומם ואח"כ מתרפאין, שנאמר אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא, הקדים תחיה לרפואה, וכתיב אז תפקחנה עיני עיוורים, וכתיב אז ידלג כאיל פסח.
השישית, אם יאכלו ואם ישתו ואם יישאו נשים?
אמרו לו: כמו שמצינו בבן השונמית שהחיה אליהו ובן הצרפתית שהחיה אלישע שאכלו ושתו ונשאו נשים, כן יהיה.
השביעית, לאחר ימות המשיח איך יהיו לחיי עולם הבא בלא אכילה ושתייה ובלא פריה ורבייה?
אמרו לו: מצינו במשה רבנו שלא אכל מ' ימים שהיה בהר סיני וחי ונהנה מזיו השכינה, כן יחיו גם הם.
השמינית, המתים שעתיד להחיות הם ובניהם הנולדים אם יהיו כולם צדיקים או יהיו מהם רשעים?
אמרו לו: גלוי וידוע לפני המקום קודם תחייתם שלא יהיה אחד מהם רשע אלא כולם צדיקים, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ.
התשיעית, באותן צדקות שיעשו לימות המשיח אם יהיה להם שכר פעולתם?
אמרו לו: כשם שבעולם הזה מי שעשה צדקה שכרו ספון לימות המשיח, כך העושה צדקה או מצווה לימות המשיח שכרו ספון ונצור לעולם הבא.
העשירית, כשהישועה באה החיים שהם חיים בימים ההם מה יהיה בהם?
אמרו לו: לא ימותו שלא יהיה עוד מיתה לעולם שנאמר ובלע המות לנצח, ויש אומרים שהקב"ה ימיתם ואח"כ יחיה אותם להשוותם אל החיים באותו הזמן, ויש אומרים יחיו שנים רבות ימים ארוכים כשנותיו של אדם הראשון ויותר ואח"כ ימותו עד שיביאם לחיי עולם הבא שנאמר כימי העץ ימי עמי ואין עץ אלא אדם שנאמר כי האדם עץ השדה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה