שזמן הבירור הגיע, ובירור זה הוא הכרחי חיוני ובלתי נמנע.
גם מתנגדי הבירור לא יוכלו לו, כי המציאות תזעק והמעשים הם שיקבעו
בעולם המעשים לעיני כל, ולא נוכל עוד להתעלם, כי מאת ה' היא:...
כי שעת בירור היא מאת ה' אדון כל, והוא נותן להם רשות להתאכזר ר"ל על
מנת לחשוף כל נפש ונפש אי זו לה' אלוקינו ואי זו לנבוכדנצר וחבריו {ספרא
קדושים ט}, מי לה' אלי ומי לבעל {שמות לב כו, מלכים א יח מ}, זה לכאן
וזה לכאן, וטהר כרם ישראל מקוצים זרים ע"י ה' אדון הנשמות ותורתו:...
הוא דבר השולחן ערוך הקדוש באבן העזר (סימן ב סעיף ב) המעתיק את
לשון הטור {אה"ע סי"ב סעי'ב} מיסודו של רבנו הרמב"ם בהלכות איסורי
ביאה (פרק יט הלכה יז):
"...אם ראית ב' משפחות שמתגרות זו בזו תמיד {או ב' בני אדם שמתגרים
זה בזה}, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש
שהוא מרבה מריבה על הכל ועז פנים ביותר – חוששין להם, וראוי להתרחק
מהם, שאלו סימני פסלות וגו'. וכן מי שיש בו עזות פנים, ואכזריות, ושונא
את הבריות, ואינו גומל להם חסד – חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא",
והלכה היא, ומפורשת היא, המורה לנו לא רק ממי להתרחק, ועם מי אסור
להתחתן, ולא רק מי הוא פסול לבוא בקרב ישראל בכל מקום – אלא גם מה הם סימני גויות שבו (עפ"י הלכה פסוקה), ונקרא עפ"י זה בשו"ע היום בשם
גבעוני, אשר הוא כינוי לעם נכרי אכזרי שנכנס במרמה בקרב ישראל בימי
יהושע בן נון עד בירורו וסילוקו מקרב עם קודש בזמן דוד המלך רגל רביעי
למרכבה ע"ה זיע"א:
ולשון הגר"א הק' זיע"א בביאורי הגר"א שם {שו"ע אבה"ע סי"ב סעי"ב}:
"ושונא את הבריות – פ"ד די"ט הני מערב רב כו' כל המרחם כו'". ומכאן ברור הוא דעת הגר"א מי הם הגבעונים ומה כוונת השו"ע בלשונו "שמא גבעוני הוא", וביאורו: "הני מערב רב":... והנה פועלים אנו למען הבירור ולא בשביל הטשטוש, רוצים וחפצים בבירור
ושונאים את הטשטוש המהרס. כי מי שנגד הבירור מסייע לשלטון אנשי
התוהו הבלבול והטשטוש. וכפי שיש הפרש בין עולם התוהו לבין עולם
התיקון – כך יש הפרש בין זרע הנחש לבין זרע האדם, בין זרע קין לזרע הבל
ושת, בין זרע עשו וישמעאל ועמלק וע"ר לזרע יעקב, בין קליפה לפרי, בין
נפשות הערב רב לבין נשמות ישראל:...
והיא כוונתו של הנביא {ישעיה מט יז}: "מהרסייך ומחריביך ממך יצאו".
והכוונה: שאותם המהרסים והמחריבים, ערב רב וערב זעיר, אשר "ממך",
מתוך ישראל פנימה – "יצאו" החוצה ויפלטו מישראל. וכלשון הרד"ק שם:
"מהרסייך ומחריבייך - והם הפושעים יצאו ממך שיכלו, שלא יהיה בך עודרשע ופושע, כי הם היו סיבת סיבת ההריסה והחורבן", ע"כ:...
על כך כבר לימדנו בהוראה ברורה יעקב אבינו ע"ה בתפילה מפורשת
לאלוקיו {בראשית לב יב}: "בראשית פרק לב ''הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:''והקדים בחינת "אחי" לבחינת "עשו" ביראתו ובתפילתו, להורות כי
אותו "אחי", הוא הנכרי ונפש הגוי הפנימי שנתערב במשפחת ישראל –
מסוכן הוא יותר מאותו "עשו" האויב החיצוני. כי כאשר מופיע כ"אח"
קרוב מבפנים מקרב אחיך בעם, הוא קשה ומסוכן ללא שיעור מאשר גילויוכ"עשו" ואויב חיצוני וזר מאומות העולם. ואדרבא, "אח" זה מתנכר ואויב
ושונא יותר מכל "עשו" וגוי החיצוני, וע"כ יש להתיירא ולהיזהר מפניו
יותר, כיעקב אע"ה שמקדים את בחינת אחיו לבחינת עשו בתפילתו...
"ויביאּו אֹתֹו אל משה"– יש להביא כל מקרה כזה בפני זקני ישראל
ראשי פוסקי הדור ומנהיגיו כמשה ובית דינו לדון בו, ולא לדון יחידי כל
איש לעצמו [ובימינו נראה שעדיין לא הגענו למצב שבו ראשי ופוסקי
הדור בבחינת "משה ובית דינו", יקחו על עצמם לדון ולפסוק בנושא קשה
זה, וכנראה שמלך המשיח הוא יהיה זה שיעשה את הבירור הסופי.
ובכל זאת חשוב מאד שנלמד את הנושא ונזהר מערמומיותם ואכזריותם
של מי שמתגלים אצלם איפיונים של הע"ר, כפי המובא בהסכמה וכפי
שיתברר עוד בהמשך הספר, כדי שלא נשתף עמם פעולה וכדי שנברר את
דעת התורה בנושא חשוב זה, והבירור במחשבה מכין את הקרקע לבירור
במציאות -
ומאחר שעם ישראל טוב ורק הראש היום רע וחולה, יש להבהיר כי רוב
העם בציון – הם לא ערב רב, [.........] [ואילו לגבי הערב רב] הנה סדר
כמויותיהם כפי חז"ל הנ"ל אשר מסדרים ג' דרגות בנפשות הע"ר:
א. "ערב רב" – הם [חלק מ]המנהיגים שבדור, "ּכשלשת אלפי איש" {שמות לב} אשר שורשם רע, נפשות מעולם התוהו והשבירה... ומתגלגלים בתוך ישראל מאז הכניסם וגיירם משה רבנו ע"ה לישראל ביציאת מצרים וביתר שאת בדורות האחרונים, ומתנשאים לשלוט עליהם וגונבים שם ישראל בין האומות {כבוד הרב כתב שרוב ה"מנהיגים" הם מהערב-רב, אך מכיוון שיש שינויים במשך הזמן בין חברי ההנהגה [אם כי אין שינוי בכיוון הכללי המוטעה והמסוכן אליו מובילה ההנהגה מכיוון שמי ששולט באמת במדינה הן האליטות - ראה בספר את המשל של משה פייגלין - עמ' 551-351], מכל מקום מכיוון שאני חושש שהקורא עלול ליחס את המושג ע"ר גם ליהודים משורש טוב, לכן כתבתי 'חלק מהמנהיגים', ובודאי גם לנפשות הערב-רב תהיה המתקה, אלא שהיא תבוא אחרי הכנעתם והבדלתם והיא לא תעשה ע"י תשובה
ב. "ערב זעיר" – הם הפקידים של הערב רב, והם כשלוש מאות אלף מן העם
(במקום אחר כתבתי את שאמר לי כבוד הרב שמדובר על הערכה של עשרותעד מאות אלפים) שורשם מעורב טוב ורע ויכולים לעשות תשובה מאהבה
ויסורים כי ניצוץ אחד טוב שלהם ניתן לתקן ע"י צדיקים האמתיים:
ג. "אחינו שהחמיצו" – הם העם הפשוט שנגרר ונדבק ונשלט ע"י ערב
רב באמצעות דיכוי הפקידות של ערב זעיר, והם כשמונים אחוז מהדור,
ויכולים לתקן כל נר"ן שלהם ע"י שיתנתקו מהנהגת ע"ר וע"ז וידבקו
בחכמי התורה האמתיים בצדיקי אמת ויעשו תשובה
(ישנה הבחנה נוספת [אפשר לומר הבחנה רביעית] והיא כאשר הזוהר
והצדיקים משתמשים במושג ערב רב במובן המושאל, כלומר כל רצון,
מחשבה, דיבור או מעשה שאינם נקיים לשם שמים ויש בהם פניה ונגיעה
אישית ולא רק לכבודו של הקב"ה יש בכך בחינה מהמהות של ה'ערב-רב'
וכן כותב האדמו"ר הזקן 'בעל התניא קדישא' (אגרת הקודש, פרק יא')
ואלו דבריו:
"וביאור הענין הוא רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית דהיינו שהבריאה יש
מאין הנק' ראשית חכמה והיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא, הבריאה
הזאת היא בכל עת ורגע שמתהווים כל הברואים יש מאין מחכמתו ית'
המחיה את הכל, וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו
מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים
מבני חיי ומזוני או שארי יסורין בעולם, הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא
מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעוה"ב, רק מפני שאינו
מושג לכן נדמה לו רע או יסורים, אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל
טוב, רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו.
וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם: להאמין דלית אתר פנוי מיני' ובאור פני מלך חיים וע"כ עוז וחדוה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום.
וע"כ ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו
בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש
לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה והרי זה ככופר ח"ו, וע"כ הרחיקו
מדת העצבות במאד חכמי האמת. אבל המאמין לא יחוש משום יסורין בעולם ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתי, ומי שאין שוין לו מראה בעצמו שהוא מערב רב דלגרמייהו עבדין ואוהב את עצמו לצאת מתחת יד ה' ולחיות בחיי עו"ג בשביל אהבתו א"ע... כי עיקר בריאת האדם בעוה"ז הוא בשביל לנסותו בנסיונות אלו ולדעת את אשר בלבבו..."
מכל מקום לענ"ד פשוט הדבר שהאדמו"ר הזקן איננו מתכוון שנפרש את
דבריו לפי פשט הדברים, כלומר שמי שמתלונן על יסוריו הוא מהערב רב,
שאז אפשר לומר ביחס לדברי האדמו"ר הזקן את מה שאמר אביי לרבא
[ברכות סא ע"ב ומובא בתחילת ספר התניא]: 'לא שביק מר חיי לכל בריה',
שכן הדרגה שמתאר בעל התניא היא דרגה של צדיקים עליונים, אלא נראה
לענ"ד, שהכוונה היא, שכאשר אדם מתלונן שיש לו יסורים [ואין הכונה
למושג 'דאגה בלב איש ישיחנה', שבודאי צריך לשחרר את הכאב, אלא שלא
בדרך של תלונה, שהיא תמיד בשורשה כנגד הקב"ה, כי הוא המשגיח לתת
לאדם כדרכיו וכפרי מעלליו, ובני אדם ו'כוחות הטבע' ומאורעות וכדו' הם
רק שליחים שלו בין לחסד ובין לדין], מכל מקום מי שמתלונן על יסוריו,התלונה כנגד ריבונו של עולם באה מניצוץ של טומאה שנדבק באדם
שהזוהר ובמקרה זה האדמו"ר הזקן מכנים אותו בשם המושאל ערב-רב.
זאת מכיוון שהערב-רב באים משורש הטומאה, שהמהות שלו הוא הרצון
לקבל לעצמו בלבד (והמהות של הקדושה הוא הרצון לקבל על מנת להשפיע
- ראה באריכות דברי האדמו"ר יהודה לייב אשלג זיע"א בהקדמה לספר
הזוהר). והדרך של אותו יהודי להתנקות מניצוץ זה של טומאה היא להתחזק
באמונה ש"הכל לטובה" וש"אין רע יורד מן השמים" ואז ממילא כבר אין
יותר תלונות והשמחה זורמת באין מפריע.
וכן כתב האדמו"ר מגור בעל ה'שפת אמת' זיע"א ואלו דבריו (פרשת שמות,
התרל"ה):
"ומי שהוא כן אין לו שום מיצר שיודע שכל ההסתר הוא רק מבחוץ אבל
הפנימיות מהשי"ת והכל לטוב",
וכן כתב עוד (פסח, התרנ"ה- התרנ"ו): "ובאמת מי שיש לו אמונה שלימה הוא מלא שמחה תמיד בהיותו יודע כי הכל מאתו ית"ש בלבד, וזה ויאמינו אז
ישיר",
ובמקום אחר כתב (פרשת אחרי מות - התרנ"ד):
"ואם אדם זוכה לאמונה ובטחון כראוי אז ליבו בטוח כי כל ההנהגה שלו
מהקב"ה, והכל הוא כפי הטוב ונצרך לו על הצד היותר טוב לו מכל הטובותבעולם",
עד כאן קטע מתוך ההסכמה של הרב דניאל סטאבסקי לספר יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים
- לעומת גישה זו שהיא הגישה המרכזית לאור המסורת
הנתונה לנו מחז"ל על פי רוב גדולי ישראל, ישנה גם גישה אחרת אותה פגשתי בעיקר בכתבי חב"ד ובכתבי חלק מממשיכי דרכו של הראי"ה קוק (לפי הבנה מסויימת של כתביו) ואזכיר גם אותה כחלק מבירור נושא חשוב ומורכב זה.
הרב יצחק גינזבורג שליט"א מביא גישה זו במאמר שפורסם בט"ו באב שנת
התשס"ו. הרב טוען (כנראה בהתאם לגישתו של הרבי מלובאוויטש) שישנו פירוש לפסוק "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" (ישעיהו מט יז), שלפיו הכוונה איננה כפי הפירוש המקובל, שהמהרסים והמחריבים יצאו החוצה מעם ישראל, אלא שהם יצטרכו להכנע אבל בסופו של דבר הם יזכו לתיקון יחד עם כלל ישראל. הפסוק השלם הוא: "מהרו בניך, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו, שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך". כלומר אחרי שעם ישראל יחזור בתשובה והמהרסים והמחריבים יצאו, כלומר יכנעו ויתבדלו מעם ישראל בבחינת הכנעה והבדלה, אז תבוא ההמתקה בבחינת "שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך", כולם זה כולל את המהרסים והמחריבים, עד שאנשים אלו שהיו בבחינת פושעים לחלוטין, שבים בתשובה שלמה. המחלוקת קשורה
להבנת הפסוק: "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (שמואל ב' יד, יד), וכן כיצד מתבררים ניצוצות הקדושה וננסה להתבונן בנושא זה בפרק כב'. מכל
מקום גם לפי הרב גינזבורג שליט"א, עלינו ליצור קודם כל הכנעה והבדלה ולא
לאפשר ל"מהרסים" ול"מחריבים" לבצע את זממם (עד כמה שהדבר בידנו), ובכל זאת ההבדל בין הגישות גדול, שכן הגישה הראשונה רואה בערב-רב, הרשעים הגמורים, נטע זר שצריך להפריד אותו מעם ישראל, ואילו הרב גינזבורג שליט"א
(כנראה בהתאם לשיטתו של הרבי) רואה בהם 'איבר חולה' שצריך לשמור שלא יפגע באיברים האחרים אבל בסופו של דבר ניתן וצריך לרפא גם אותו. הרוב הגדול של המקורות מצביע על כך שהערב-רב הרשעים הגמורים יפרדו מעם ישראל,
מצפה לתגובתיכם
גם מתנגדי הבירור לא יוכלו לו, כי המציאות תזעק והמעשים הם שיקבעו
בעולם המעשים לעיני כל, ולא נוכל עוד להתעלם, כי מאת ה' היא:...
כי שעת בירור היא מאת ה' אדון כל, והוא נותן להם רשות להתאכזר ר"ל על
מנת לחשוף כל נפש ונפש אי זו לה' אלוקינו ואי זו לנבוכדנצר וחבריו {ספרא
קדושים ט}, מי לה' אלי ומי לבעל {שמות לב כו, מלכים א יח מ}, זה לכאן
וזה לכאן, וטהר כרם ישראל מקוצים זרים ע"י ה' אדון הנשמות ותורתו:...
הוא דבר השולחן ערוך הקדוש באבן העזר (סימן ב סעיף ב) המעתיק את
לשון הטור {אה"ע סי"ב סעי'ב} מיסודו של רבנו הרמב"ם בהלכות איסורי
ביאה (פרק יט הלכה יז):
"...אם ראית ב' משפחות שמתגרות זו בזו תמיד {או ב' בני אדם שמתגרים
זה בזה}, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש
שהוא מרבה מריבה על הכל ועז פנים ביותר – חוששין להם, וראוי להתרחק
מהם, שאלו סימני פסלות וגו'. וכן מי שיש בו עזות פנים, ואכזריות, ושונא
את הבריות, ואינו גומל להם חסד – חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא",
והלכה היא, ומפורשת היא, המורה לנו לא רק ממי להתרחק, ועם מי אסור
להתחתן, ולא רק מי הוא פסול לבוא בקרב ישראל בכל מקום – אלא גם מה הם סימני גויות שבו (עפ"י הלכה פסוקה), ונקרא עפ"י זה בשו"ע היום בשם
גבעוני, אשר הוא כינוי לעם נכרי אכזרי שנכנס במרמה בקרב ישראל בימי
יהושע בן נון עד בירורו וסילוקו מקרב עם קודש בזמן דוד המלך רגל רביעי
למרכבה ע"ה זיע"א:
ולשון הגר"א הק' זיע"א בביאורי הגר"א שם {שו"ע אבה"ע סי"ב סעי"ב}:
"ושונא את הבריות – פ"ד די"ט הני מערב רב כו' כל המרחם כו'". ומכאן ברור הוא דעת הגר"א מי הם הגבעונים ומה כוונת השו"ע בלשונו "שמא גבעוני הוא", וביאורו: "הני מערב רב":... והנה פועלים אנו למען הבירור ולא בשביל הטשטוש, רוצים וחפצים בבירור
ושונאים את הטשטוש המהרס. כי מי שנגד הבירור מסייע לשלטון אנשי
התוהו הבלבול והטשטוש. וכפי שיש הפרש בין עולם התוהו לבין עולם
התיקון – כך יש הפרש בין זרע הנחש לבין זרע האדם, בין זרע קין לזרע הבל
ושת, בין זרע עשו וישמעאל ועמלק וע"ר לזרע יעקב, בין קליפה לפרי, בין
נפשות הערב רב לבין נשמות ישראל:...
והיא כוונתו של הנביא {ישעיה מט יז}: "מהרסייך ומחריביך ממך יצאו".
והכוונה: שאותם המהרסים והמחריבים, ערב רב וערב זעיר, אשר "ממך",
מתוך ישראל פנימה – "יצאו" החוצה ויפלטו מישראל. וכלשון הרד"ק שם:
"מהרסייך ומחריבייך - והם הפושעים יצאו ממך שיכלו, שלא יהיה בך עודרשע ופושע, כי הם היו סיבת סיבת ההריסה והחורבן", ע"כ:...
על כך כבר לימדנו בהוראה ברורה יעקב אבינו ע"ה בתפילה מפורשת
לאלוקיו {בראשית לב יב}: "בראשית פרק לב ''הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:''והקדים בחינת "אחי" לבחינת "עשו" ביראתו ובתפילתו, להורות כי
אותו "אחי", הוא הנכרי ונפש הגוי הפנימי שנתערב במשפחת ישראל –
מסוכן הוא יותר מאותו "עשו" האויב החיצוני. כי כאשר מופיע כ"אח"
קרוב מבפנים מקרב אחיך בעם, הוא קשה ומסוכן ללא שיעור מאשר גילויוכ"עשו" ואויב חיצוני וזר מאומות העולם. ואדרבא, "אח" זה מתנכר ואויב
ושונא יותר מכל "עשו" וגוי החיצוני, וע"כ יש להתיירא ולהיזהר מפניו
יותר, כיעקב אע"ה שמקדים את בחינת אחיו לבחינת עשו בתפילתו...
"ויביאּו אֹתֹו אל משה"– יש להביא כל מקרה כזה בפני זקני ישראל
ראשי פוסקי הדור ומנהיגיו כמשה ובית דינו לדון בו, ולא לדון יחידי כל
איש לעצמו [ובימינו נראה שעדיין לא הגענו למצב שבו ראשי ופוסקי
הדור בבחינת "משה ובית דינו", יקחו על עצמם לדון ולפסוק בנושא קשה
זה, וכנראה שמלך המשיח הוא יהיה זה שיעשה את הבירור הסופי.
ובכל זאת חשוב מאד שנלמד את הנושא ונזהר מערמומיותם ואכזריותם
של מי שמתגלים אצלם איפיונים של הע"ר, כפי המובא בהסכמה וכפי
שיתברר עוד בהמשך הספר, כדי שלא נשתף עמם פעולה וכדי שנברר את
דעת התורה בנושא חשוב זה, והבירור במחשבה מכין את הקרקע לבירור
במציאות -
ומאחר שעם ישראל טוב ורק הראש היום רע וחולה, יש להבהיר כי רוב
העם בציון – הם לא ערב רב, [.........] [ואילו לגבי הערב רב] הנה סדר
כמויותיהם כפי חז"ל הנ"ל אשר מסדרים ג' דרגות בנפשות הע"ר:
א. "ערב רב" – הם [חלק מ]המנהיגים שבדור, "ּכשלשת אלפי איש" {שמות לב} אשר שורשם רע, נפשות מעולם התוהו והשבירה... ומתגלגלים בתוך ישראל מאז הכניסם וגיירם משה רבנו ע"ה לישראל ביציאת מצרים וביתר שאת בדורות האחרונים, ומתנשאים לשלוט עליהם וגונבים שם ישראל בין האומות {כבוד הרב כתב שרוב ה"מנהיגים" הם מהערב-רב, אך מכיוון שיש שינויים במשך הזמן בין חברי ההנהגה [אם כי אין שינוי בכיוון הכללי המוטעה והמסוכן אליו מובילה ההנהגה מכיוון שמי ששולט באמת במדינה הן האליטות - ראה בספר את המשל של משה פייגלין - עמ' 551-351], מכל מקום מכיוון שאני חושש שהקורא עלול ליחס את המושג ע"ר גם ליהודים משורש טוב, לכן כתבתי 'חלק מהמנהיגים', ובודאי גם לנפשות הערב-רב תהיה המתקה, אלא שהיא תבוא אחרי הכנעתם והבדלתם והיא לא תעשה ע"י תשובה
ב. "ערב זעיר" – הם הפקידים של הערב רב, והם כשלוש מאות אלף מן העם
(במקום אחר כתבתי את שאמר לי כבוד הרב שמדובר על הערכה של עשרותעד מאות אלפים) שורשם מעורב טוב ורע ויכולים לעשות תשובה מאהבה
ויסורים כי ניצוץ אחד טוב שלהם ניתן לתקן ע"י צדיקים האמתיים:
ג. "אחינו שהחמיצו" – הם העם הפשוט שנגרר ונדבק ונשלט ע"י ערב
רב באמצעות דיכוי הפקידות של ערב זעיר, והם כשמונים אחוז מהדור,
ויכולים לתקן כל נר"ן שלהם ע"י שיתנתקו מהנהגת ע"ר וע"ז וידבקו
בחכמי התורה האמתיים בצדיקי אמת ויעשו תשובה
(ישנה הבחנה נוספת [אפשר לומר הבחנה רביעית] והיא כאשר הזוהר
והצדיקים משתמשים במושג ערב רב במובן המושאל, כלומר כל רצון,
מחשבה, דיבור או מעשה שאינם נקיים לשם שמים ויש בהם פניה ונגיעה
אישית ולא רק לכבודו של הקב"ה יש בכך בחינה מהמהות של ה'ערב-רב'
וכן כותב האדמו"ר הזקן 'בעל התניא קדישא' (אגרת הקודש, פרק יא')
ואלו דבריו:
"וביאור הענין הוא רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית דהיינו שהבריאה יש
מאין הנק' ראשית חכמה והיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא, הבריאה
הזאת היא בכל עת ורגע שמתהווים כל הברואים יש מאין מחכמתו ית'
המחיה את הכל, וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו
מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים
מבני חיי ומזוני או שארי יסורין בעולם, הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא
מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעוה"ב, רק מפני שאינו
מושג לכן נדמה לו רע או יסורים, אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל
טוב, רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו.
וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם: להאמין דלית אתר פנוי מיני' ובאור פני מלך חיים וע"כ עוז וחדוה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום.
וע"כ ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו
בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש
לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה והרי זה ככופר ח"ו, וע"כ הרחיקו
מדת העצבות במאד חכמי האמת. אבל המאמין לא יחוש משום יסורין בעולם ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתי, ומי שאין שוין לו מראה בעצמו שהוא מערב רב דלגרמייהו עבדין ואוהב את עצמו לצאת מתחת יד ה' ולחיות בחיי עו"ג בשביל אהבתו א"ע... כי עיקר בריאת האדם בעוה"ז הוא בשביל לנסותו בנסיונות אלו ולדעת את אשר בלבבו..."
מכל מקום לענ"ד פשוט הדבר שהאדמו"ר הזקן איננו מתכוון שנפרש את
דבריו לפי פשט הדברים, כלומר שמי שמתלונן על יסוריו הוא מהערב רב,
שאז אפשר לומר ביחס לדברי האדמו"ר הזקן את מה שאמר אביי לרבא
[ברכות סא ע"ב ומובא בתחילת ספר התניא]: 'לא שביק מר חיי לכל בריה',
שכן הדרגה שמתאר בעל התניא היא דרגה של צדיקים עליונים, אלא נראה
לענ"ד, שהכוונה היא, שכאשר אדם מתלונן שיש לו יסורים [ואין הכונה
למושג 'דאגה בלב איש ישיחנה', שבודאי צריך לשחרר את הכאב, אלא שלא
בדרך של תלונה, שהיא תמיד בשורשה כנגד הקב"ה, כי הוא המשגיח לתת
לאדם כדרכיו וכפרי מעלליו, ובני אדם ו'כוחות הטבע' ומאורעות וכדו' הם
רק שליחים שלו בין לחסד ובין לדין], מכל מקום מי שמתלונן על יסוריו,התלונה כנגד ריבונו של עולם באה מניצוץ של טומאה שנדבק באדם
שהזוהר ובמקרה זה האדמו"ר הזקן מכנים אותו בשם המושאל ערב-רב.
זאת מכיוון שהערב-רב באים משורש הטומאה, שהמהות שלו הוא הרצון
לקבל לעצמו בלבד (והמהות של הקדושה הוא הרצון לקבל על מנת להשפיע
- ראה באריכות דברי האדמו"ר יהודה לייב אשלג זיע"א בהקדמה לספר
הזוהר). והדרך של אותו יהודי להתנקות מניצוץ זה של טומאה היא להתחזק
באמונה ש"הכל לטובה" וש"אין רע יורד מן השמים" ואז ממילא כבר אין
יותר תלונות והשמחה זורמת באין מפריע.
וכן כתב האדמו"ר מגור בעל ה'שפת אמת' זיע"א ואלו דבריו (פרשת שמות,
התרל"ה):
"ומי שהוא כן אין לו שום מיצר שיודע שכל ההסתר הוא רק מבחוץ אבל
הפנימיות מהשי"ת והכל לטוב",
וכן כתב עוד (פסח, התרנ"ה- התרנ"ו): "ובאמת מי שיש לו אמונה שלימה הוא מלא שמחה תמיד בהיותו יודע כי הכל מאתו ית"ש בלבד, וזה ויאמינו אז
ישיר",
ובמקום אחר כתב (פרשת אחרי מות - התרנ"ד):
"ואם אדם זוכה לאמונה ובטחון כראוי אז ליבו בטוח כי כל ההנהגה שלו
מהקב"ה, והכל הוא כפי הטוב ונצרך לו על הצד היותר טוב לו מכל הטובותבעולם",
עד כאן קטע מתוך ההסכמה של הרב דניאל סטאבסקי לספר יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים
- לעומת גישה זו שהיא הגישה המרכזית לאור המסורת
הנתונה לנו מחז"ל על פי רוב גדולי ישראל, ישנה גם גישה אחרת אותה פגשתי בעיקר בכתבי חב"ד ובכתבי חלק מממשיכי דרכו של הראי"ה קוק (לפי הבנה מסויימת של כתביו) ואזכיר גם אותה כחלק מבירור נושא חשוב ומורכב זה.
הרב יצחק גינזבורג שליט"א מביא גישה זו במאמר שפורסם בט"ו באב שנת
התשס"ו. הרב טוען (כנראה בהתאם לגישתו של הרבי מלובאוויטש) שישנו פירוש לפסוק "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" (ישעיהו מט יז), שלפיו הכוונה איננה כפי הפירוש המקובל, שהמהרסים והמחריבים יצאו החוצה מעם ישראל, אלא שהם יצטרכו להכנע אבל בסופו של דבר הם יזכו לתיקון יחד עם כלל ישראל. הפסוק השלם הוא: "מהרו בניך, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו, שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך". כלומר אחרי שעם ישראל יחזור בתשובה והמהרסים והמחריבים יצאו, כלומר יכנעו ויתבדלו מעם ישראל בבחינת הכנעה והבדלה, אז תבוא ההמתקה בבחינת "שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך", כולם זה כולל את המהרסים והמחריבים, עד שאנשים אלו שהיו בבחינת פושעים לחלוטין, שבים בתשובה שלמה. המחלוקת קשורה
להבנת הפסוק: "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (שמואל ב' יד, יד), וכן כיצד מתבררים ניצוצות הקדושה וננסה להתבונן בנושא זה בפרק כב'. מכל
מקום גם לפי הרב גינזבורג שליט"א, עלינו ליצור קודם כל הכנעה והבדלה ולא
לאפשר ל"מהרסים" ול"מחריבים" לבצע את זממם (עד כמה שהדבר בידנו), ובכל זאת ההבדל בין הגישות גדול, שכן הגישה הראשונה רואה בערב-רב, הרשעים הגמורים, נטע זר שצריך להפריד אותו מעם ישראל, ואילו הרב גינזבורג שליט"א
(כנראה בהתאם לשיטתו של הרבי) רואה בהם 'איבר חולה' שצריך לשמור שלא יפגע באיברים האחרים אבל בסופו של דבר ניתן וצריך לרפא גם אותו. הרוב הגדול של המקורות מצביע על כך שהערב-רב הרשעים הגמורים יפרדו מעם ישראל,
מצפה לתגובתיכם
בס"ד
השבמחקאשריך ידידי הי"ו
למדתי ממך היום חידוש ג ד ו ל !!!
"מהרסייך ומחריביך ממך יצאו".
והכוונה: שאותם המהרסים והמחריבים, ערב רב וערב זעיר, אשר "ממך",
מתוך ישראל פנימה – "יצאו" החוצה ויפלטו מישראל. וכלשון הרד"ק שם:
"מהרסייך ומחריבייך - והם הפושעים יצאו ממך שיכלו, שלא יהיה בך עודרשע ופושע, כי הם היו סיבת סיבת ההריסה והחורבן", ע"כ:...
תודה !!!
ונאמר מכל מלמדי השכלתי ...
יישר כוח גדול ....
חזק חזק וניתחזק