פורטל נבואות ואקטואליה

עברנו למשכננו החדש אתר הבית

פורטל

נבואות ואקטואליה

הרב שמעון דהן, פרשת שלח לך, התש"ע, "זוהר הרקיע"

עיקרי השעור:
הקשר בין לשון הרע בפרשה, הקשר לנח ולטורקיה, ההארה חוזרת,
לבין התיקון שהחל וקשור באירן, טורקיה, ונצואלה, מצרים, שהם ציר הרשע
התיחסות לארועים שפוקדים ושעומדים לפקוד אותנו תוך הזמן הקרוב,
הקשר למשה שהוא גואל,
מדוע אז גאל יהושע בן נון?
זה זמן ברגעים האחרונים לעשות תשובה.
כל שעור של כבוד הרב מומלץ להאזנה,
אולם השעור הזה בפרט מומלץ לכולם,
מגדול ועד קטן כאחד!

ברי ושמא ברי עדיף

האם אנחנו מוכנים לתקיפה באירן?
האם באמת אנחנו יכולים לעמוד בתוצאות של אותה תקיפה?
אלו הם שאלות המוכרחות להישאל אצל אנשי הממשלה וראשי צה''ל
האוירה ברחוב שהתשובות לשאלות הם כן אנחנו מוכנים
אז אני מציע לכל אותם שחושבים שמדינת ישראל מסוגלת לעמוד בלחצים שיתהוו בעולם כולו
נא להתבונן בסרטון הבא


לפי הסוף של הסרטון מליוני מוסלמים רק מחכים שישראל תתקוף באירן כדי להשליט טרור רצחני בעולם כולו ,כאשר טרור מסוג כזה יכה במדינות העולם , הלחץ כלפי ישראל יגבר בהחלט, ואז נראה באמת את עורם האמיתי ובדיוק מה הם חושבים עלינו ואז נראה את השנאה היוקדת.

גם ארה''ב שכרגע מתיימרת כאילו לכאורה להיות ידידנו לא יוכלו לעמוד בפני הפיגועים והפרוגרומים שהמוסלמים ברחבי ארה''ב יהפכו את החיים מאוד קשים,

מאידך חייבת להישאל שאלה אחרת

האם אנו יכולים מבחינת בטחון המדינה להמשיך לתת להמן הזה להתרחב ולהגיע למצב שתהיה אירן גרעינית הרי זהו אסון אמיתי,

מאידך ללא רשות של האח הגדול ארה''ב ישראל לא תוכל לתקוף את אירן,
ממקורות מוסמכים בצה''ל בדרגים רמים ידוע לי שישנה בקשה כזו מארה''ב
כבר למעלה מחצי שנה, והאישור טרם ניתן
היום הודיעו שמטוסי חיל האויר ביצעו טיסות אימון ליעדים רחוקים ביוון
האם זה קשור לתקיפה באירן?
ישנם כמה אפשרויות ואין לפסול על הסף שצה''ל אכן מתכונן לאירוע הגדול הזה
שלדעתי אם אכן יקרה ישנה את מצב מדינת ישראל מן הקצה אל הקצה,

כאשר מתבוננים בעין שאינה תורנית באירועים מסוג זה התחושה והשכל אומר אכן כן בואו נתקוף ונראה להם מה זה.
הגיע הזמן להשתיק את האחמדינג'אד הזה סוף סוף
הרי הוא לא מפסיק באיומים חוזרים ונשנים ובהשמצות ללא הרף
היום הוא שלח מכתב לנסראללה בו הוא מברך אותו על שהצליח להבריח את הציונים ממדינתו וכו'.

לפי עניות דעתי תקיפה באירן תהיה טעות קשה ומרה ולמה,
אותו אחמאדינג'ד הוא כלב נובח שאינו נושך עם כל הרעש והצלצולים
שהוא עושה ברחבי העולם הוא לא מסוגל לעשות ככל העולה על רוחו
גם הוא יודע היטב היטב שפגיעה גרעינית בישראל תניב תוצאות קשות על עמו
והעולם לא ישתוק ולא יחריש
אז מה שיש לנו זה ברי ושמא וברי עדיף
ברי
שאם נתקוף באירן תהיה תסיסה מוסלמית בכל העולם אשר תפגע מאוד במדינת ישראל
שמא
אולי הוא יתקוף
מה דעתכם?

הרב שמעון דהן - פרשת בהעלותך התש"ע

תחיית המתים האם אכן כך?

תחיית המתים בתנ"ך בתנ"ך מופיע המושג "תחיית המתים" לראשונה, כהבטחה האלוהית לעתיד של גאולה ותקווה:

"רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא... אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל". (חתימת שירת האזינו, דברים לב, לט)

"יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל". (ישעיה כו, יט)

"וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם". (דניאל יב, ב)

"וְאַתָּה, לֵךְ לַקֵּץ, וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, לְקֵץ הַיָּמִין". (דניאל יב, יג)

כשבנה של האלמנה, אצלה התארח אליהו הנביא בעת הבצורת, חולה ומת, מתפלל אליהו לאל שיחייה אותו, והבן קם לתחייה.

[עריכה] תחית המתים בפירושי התנ"ךעל הפסוק "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם..." דורש רש"י: מכך שכתוב "להם" ולא "לכם"- רמז לתחיית המתים מן התורה.

[עריכה] תחיית המתים בספר יחזקאל - חזון העצמות היבשות הייתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות: והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאוד על-פני הבקעה והנה יבשות מאד: ... ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר-ה': כה אמר אדני ה' לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם: ונתתי בכם גידים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי-אני ה':... והנה-רעש ותקרבו עצמות עצם אל-עצמו: וראיתי והנה-עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם:... ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על-רגליהם חיל גדול מאוד מאד:... העצמות האלה כל-בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו: לכן הנבא ואמרת אליהם כה-אמר אדני ה' הנה אני פתח את-קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל:

– (חזון העצמות היבשות, יחזקאל לז, א-יב)



משמעות הפסוקים היא שיחזקאל הינו עד לחזון בו הוא רואה הרבה עצמות יבשות בבקעה, הנהפכות על ידי רוח ה' לאדם בעל גידים, בשר ועור, אשר לבסוף גם חוזרת אליו רוח החיים.



ישנה סמליות רבה בחיזיון וניתן לפרשו בצורות שונות:



החיזיון מנבא את תחיית המתים באחרית הימים.

החיזין מנבא את החזרה לארץ ישראל לאחר חורבן בית המקדש הראשון והגלות בבבל.

פרשנות מאוחרת יותר מתייחסת לכך שהחיזיון מתייחס ל"תחיית המתים" בשנת 1948 שבה קמה מדינת ישראל לאחר השואה. לאחר השואה, היהודים אשר שרדו ויצאו מהמשרפות רבים מהם לא יותר מ"עצמות יבשות", לאחר שאיבדו את כל רכושם, משפחתם ותקוותם, אלה הם האנשים אשר בגמר השואה הגיעו לארץ ישראל, שיקמו את עצמם, ועזרו בהקמת המדינה לאחר כאלפים שנות גלות.

[עריכה] תחיית המתים בתלמודהתלמוד מבסס את האמונה בתחיית המתים כעקרון משמעותי ביהדות. לפיכך, נאמר במקורות, כי מי שלא מאמין בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא. ההסבר: הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים.



במקומות שונים בתלמוד הובאו ראיות לתחיית המתים מפסוקים שונים בתנ"ך: במסכת ברכות ט"ו ע"ב במסכת פסחים סח ע"א ובמקומות נוספים.



התלמוד במסכת סנהדרין משחזר כמה שיחות בין חז"ל ובני דתות אחרות וויכוחים האם תיתכן תחיית המתים:



"שאלו מינין את רבן גמליאל: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים? אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו... עד שאמר להם מקרא זה: אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מיכן לתחיית המתים מן התורה".

אמר לו קיסר לרבן גמליאל אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי (הנכם אומרים שהמתים קמים לתחיה, והלא המתים הופכים לעפר, וכיצד יחיה עפר)? אמרה ליה ברתיה: שבקיה ואנא מהדרנא ליה (אמרה לו בתו של הקיסר: הנח, ואני אשיב לו תשובה) שני יוצרים יש בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט איזה מהן משובח? א"ל זה שיוצר מן המים א"ל מן המים צר מן הטיט לא כל שכן!

אמר לו ההוא מינא לגביהא בן פסיסא: ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי חיין - דחיין מיתי, דמיתי חיין (אבוי לכם שאתם אומרים שהמתים יחיו. שכן אפילו החיים מתים, ודאי שאין המתים קמים)? אמר לו ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין דלא הוו חיי דהוי חיי לא כל שכן (אבוי לכם האומרים שהמתים לא יקומו. שכן אלו שלא נולדו - נולדים וחיים, אלא שכבר חיו לא כל שכן שיחיו שוב)!

כמו כן, נערכה על ידי אנשי כנסת הגדולה ברכה מיוחדת בתפילת העמידה, המברכת את הקב"ה על כך שהוא מחיה מתים.



[עריכה] סוגיות שנויות במחלוקת וסוגיות הצריכות בירורתחיית המתים היא שלב באחרית הימים, לאחר ביאת המשיח, בה נשמות הצדיקים ישובו לגוף. קיימים שני הסברים לגבי תחיית המתים:



הרמב"ן בחיבורו שער הגמול מבאר לפי הגישה המסורתית המקובלת, היא שתחיית המתים היא השלב האחרון באחרית הימים, הצדיקים יקומו לתחייה ולא ימותו עוד, אלא הגוף שלהם יזדכך ויחיה עם הנשמה חיי נצח בעולם הבא.

הרמב"ם במאמר תחיית המתים ובהקדמה לפירוש המשנה, מבאר שתחיית המתים היא נס שבו יקומו הצדיקים לחיים ארוכים וממושכים, שבסופם ימותו, ונשמתם תזכה לחיי העולם הבא.

כמו כן, מושג תחיית המתים עורר שאלות תאורטיות שונות, כמו: נשמה שהתגלגלה בכמה גופים, לאיזה גוף תשוב בתחיית המתים? או: איש שאשתו מתה עליו ונישא שוב, לאיזו אישה ישוב כאשר יחיו שתי נשיו?
הרמב"ם קבע את תחיית המתים כאחד מי"ג העיקרים בהם מחויב כל יהודי להאמין.

ואלו עשר שאלות ששאל ר' אליעזר בתחיית המתים:
וזו היא הראשונה, אם יחיה הקב"ה קצת מישראל או כולם?
ואמרו: כל מי ששב בתשובה לפני בוראו קודם מיתתו, אפילו עבר כל מצות עשה ולא תעשה, כריתות ב"ד וחילול שם שמים בכולם, מיתה מכפרת לו עם התשובה שנאמר הנני פותח את קברותיכם עמי, מכאן שתחיית המתים לכל ישראל.
השניה, לאחר שיחיה את כולם אם ימותו עוד?
ואמרו לו: שוב לא ישובו לעפרם שנאמר לא תקום פעמים צרה אלא הקב"ה מוליכם לחיי עולם הבא.
השלישית, אחר שיחיו כולם איך יספיק להם ארץ ישראל?
ואמרו לו: משיצאו ישראל לעולם כ"ה מאות שנה וט"ו שנים מימות יוסף הצדיק שהתחילו להפרות ולהרבות עד אלף שנה לחורבן בית שני, שהיה כשיעור ל"ב דורות, כמאה ועשרים ריבוא אנשים ונשים בכל דור ודור, ואעפ"י שהיו כולם צדיקים ובעלי תשובה יגיע לכל זוג וזוג אלפים וארבע מאות אמות וחצי טפח על אלפים וארבע מאות אמות וחצי טפח, והן יותר לפי שעתידה א"י שתתרחב ותתארך בכל הישוב שהוא מהלך קס"ו שנה וח' חדשים לאדם בינוני שהוא עשר פרסאות ליום.
ומי הוא שיבקש יותר מזה השיעור בין לבית שדה וכרם?
ולמאן דתני שיתרחב כל העולם יהיה לכל אחד פי שלשה.
הרביעית, אם כל אחד ואחד יכיר את קרובו?
אמרו לו: שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם יחזרו כל אחד ואחד למשפחתו שנאמר והגבול אשר תתנחלו את הארץ לשנים עשר שבטי ישראל.
החמישית, מי שמת סומא או מוכה שחין מה יהיה ממנו?
אמרו לו: יעמדו ויקומו במומם ואח"כ מתרפאין, שנאמר אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא, הקדים תחיה לרפואה, וכתיב אז תפקחנה עיני עיוורים, וכתיב אז ידלג כאיל פסח.
השישית, אם יאכלו ואם ישתו ואם יישאו נשים?
אמרו לו: כמו שמצינו בבן השונמית שהחיה אליהו ובן הצרפתית שהחיה אלישע שאכלו ושתו ונשאו נשים, כן יהיה.
השביעית, לאחר ימות המשיח איך יהיו לחיי עולם הבא בלא אכילה ושתייה ובלא פריה ורבייה?
אמרו לו: מצינו במשה רבנו שלא אכל מ' ימים שהיה בהר סיני וחי ונהנה מזיו השכינה, כן יחיו גם הם.
השמינית, המתים שעתיד להחיות הם ובניהם הנולדים אם יהיו כולם צדיקים או יהיו מהם רשעים?
אמרו לו: גלוי וידוע לפני המקום קודם תחייתם שלא יהיה אחד מהם רשע אלא כולם צדיקים, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ.
התשיעית, באותן צדקות שיעשו לימות המשיח אם יהיה להם שכר פעולתם?
אמרו לו: כשם שבעולם הזה מי שעשה צדקה שכרו ספון לימות המשיח, כך העושה צדקה או מצווה לימות המשיח שכרו ספון ונצור לעולם הבא.
העשירית, כשהישועה באה החיים שהם חיים בימים ההם מה יהיה בהם?
אמרו לו: לא ימותו שלא יהיה עוד מיתה לעולם שנאמר ובלע המות לנצח, ויש אומרים שהקב"ה ימיתם ואח"כ יחיה אותם להשוותם אל החיים באותו הזמן, ויש אומרים יחיו שנים רבות ימים ארוכים כשנותיו של אדם הראשון ויותר ואח"כ ימותו עד שיביאם לחיי עולם הבא שנאמר כימי העץ ימי עמי ואין עץ אלא אדם שנאמר כי האדם עץ השדה.

מהיכן הגיעו הערב רב לישראל ?

שזמן הבירור הגיע, ובירור זה הוא הכרחי חיוני ובלתי נמנע.‬

גם מתנגדי הבירור לא יוכלו לו, כי המציאות תזעק והמעשים הם שיקבעו‬
‫בעולם המעשים לעיני כל, ולא נוכל עוד להתעלם, כי מאת ה' היא:...‬
כי שעת בירור היא מאת ה' אדון כל, והוא נותן להם רשות להתאכזר ר"ל על‬
מנת לחשוף כל נפש ונפש אי זו לה' אלוקינו ואי זו לנבוכדנצר וחבריו {ספרא‬
קדושים ט}, מי לה' אלי ומי לבעל {שמות לב כו, מלכים א יח מ}, זה לכאן‬
וזה לכאן, וטהר כרם ישראל מקוצים זרים ע"י ה' אדון הנשמות ותורתו:...‬
הוא דבר השולחן ערוך הקדוש באבן העזר (סימן ב סעיף ב) המעתיק את‬
לשון הטור {אה"ע סי"ב סעי'ב} מיסודו של רבנו הרמב"ם בהלכות איסורי‬
ביאה (פרק יט הלכה יז):‬


‫"...אם ראית ב' משפחות שמתגרות זו בזו תמיד {או ב' בני אדם שמתגרים‬
זה בזה}, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש‬
שהוא מרבה מריבה על הכל ועז פנים ביותר – חוששין להם, וראוי להתרחק‬
מהם, שאלו סימני פסלות וגו'. וכן מי שיש בו עזות פנים, ואכזריות, ושונא‬
את הבריות, ואינו גומל להם חסד – חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא",‬
והלכה היא, ומפורשת היא, המורה לנו לא רק ממי להתרחק, ועם מי אסור‬
להתחתן, ולא רק מי הוא פסול לבוא בקרב ישראל בכל מקום – אלא גם מה‬ ‫הם סימני גויות שבו (עפ"י הלכה פסוקה), ונקרא עפ"י זה בשו"ע היום בשם‬
גבעוני, אשר הוא כינוי לעם נכרי אכזרי שנכנס במרמה בקרב ישראל בימי‬
יהושע בן נון עד בירורו וסילוקו מקרב עם קודש בזמן דוד המלך רגל רביעי‬
למרכבה ע"ה זיע"א:‬


‫ולשון הגר"א הק' זיע"א בביאורי הגר"א שם {שו"ע אבה"ע סי"ב סעי"ב}:‬
"ושונא את הבריות – פ"ד די"ט הני מערב רב כו' כל המרחם כו'". ומכאן ברור‬ ‫הוא דעת הגר"א מי הם הגבעונים ומה כוונת השו"ע בלשונו "שמא גבעוני‬ ‫הוא", וביאורו: "הני מערב רב":...‬ והנה פועלים אנו למען הבירור ולא בשביל הטשטוש, רוצים וחפצים בבירור‬
ושונאים את הטשטוש המהרס. כי מי שנגד הבירור מסייע לשלטון אנשי‬
‫התוהו הבלבול והטשטוש. וכפי שיש הפרש בין עולם התוהו לבין עולם‬
‫התיקון – כך יש הפרש בין זרע הנחש לבין זרע האדם, בין זרע קין לזרע הבל‬
ושת, בין זרע עשו וישמעאל ועמלק וע"ר לזרע יעקב, בין קליפה לפרי, בין‬
נפשות הערב רב לבין נשמות ישראל:...‬
והיא כוונתו של הנביא {ישעיה מט יז}: "מהרסייך ומחריביך ממך יצאו".‬
והכוונה: שאותם המהרסים והמחריבים, ערב רב וערב זעיר, אשר "ממך",‬
מתוך ישראל פנימה – "יצאו" החוצה ויפלטו מישראל. וכלשון הרד"ק שם:‬
"מהרסייך ומחריבייך - והם הפושעים יצאו ממך שיכלו, שלא יהיה בך עוד‬‫רשע ופושע, כי הם היו סיבת סיבת ההריסה והחורבן", ע"כ:...‬
‫על כך כבר לימדנו בהוראה ברורה יעקב אבינו ע"ה בתפילה מפורשת‬
לאלוקיו {בראשית לב יב}: "בראשית פרק לב  ''הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:''והקדים בחינת "אחי" לבחינת "עשו" ביראתו ובתפילתו, להורות כי‬

אותו "אחי", הוא הנכרי ונפש הגוי הפנימי שנתערב במשפחת ישראל –‬
מסוכן הוא יותר מאותו "עשו" האויב החיצוני. כי כאשר מופיע כ"אח"‬
קרוב מבפנים מקרב אחיך בעם, הוא קשה ומסוכן ללא שיעור מאשר גילויו‬‫כ"עשו" ואויב חיצוני וזר מאומות העולם. ואדרבא, "אח" זה מתנכר ואויב‬
‫ושונא יותר מכל "עשו" וגוי החיצוני, וע"כ יש להתיירא ולהיזהר מפניו‬
‫יותר, כיעקב אע"ה שמקדים את בחינת אחיו לבחינת עשו בתפילתו...‬
"ויביאּו אֹתֹו אל משה"– יש להביא כל מקרה כזה בפני זקני ישראל‬
ראשי פוסקי הדור ומנהיגיו כמשה ובית דינו לדון בו, ולא לדון יחידי כל‬
איש לעצמו [ובימינו נראה שעדיין לא הגענו למצב שבו ראשי ופוסקי‬
הדור בבחינת "משה ובית דינו", יקחו על עצמם לדון ולפסוק בנושא קשה‬
זה, וכנראה שמלך המשיח הוא יהיה זה שיעשה את הבירור הסופי.‬
ובכל זאת חשוב מאד שנלמד את הנושא ונזהר מערמומיותם ואכזריותם‬
‫של מי שמתגלים אצלם איפיונים של הע"ר, כפי המובא בהסכמה וכפי‬
‫שיתברר עוד בהמשך הספר, כדי שלא נשתף עמם פעולה וכדי שנברר את‬
‫דעת התורה בנושא חשוב זה, והבירור במחשבה מכין את הקרקע לבירור‬
במציאות -
‫ומאחר שעם ישראל טוב ורק הראש היום רע וחולה, יש להבהיר כי רוב‬
העם בציון – הם לא ערב רב, [.........] [ואילו לגבי הערב רב] הנה סדר‬
כמויותיהם כפי חז"ל הנ"ל אשר מסדרים ג' דרגות בנפשות הע"ר:‬
א. "ערב רב" – הם [חלק מ]המנהיגים שבדור, "ּכשלשת אלפי איש" {שמות‬ ‫לב} אשר שורשם רע, נפשות מעולם התוהו והשבירה... ומתגלגלים בתוך‬ ישראל מאז הכניסם וגיירם משה רבנו ע"ה לישראל ביציאת מצרים וביתר‬ שאת בדורות האחרונים, ומתנשאים לשלוט עליהם וגונבים שם ישראל‬ בין האומות {כבוד הרב כתב שרוב ה"מנהיגים" הם מהערב-רב, אך מכיוון‬ ‫שיש שינויים במשך הזמן בין חברי ההנהגה [אם כי אין שינוי בכיוון הכללי‬ ‫המוטעה והמסוכן אליו מובילה ההנהגה מכיוון שמי ששולט באמת במדינה הן‬ ‫האליטות - ראה בספר את המשל של משה פייגלין - עמ' 551-351], מכל מקום‬ מכיוון שאני חושש שהקורא עלול ליחס את המושג ע"ר גם ליהודים‬ משורש טוב, לכן כתבתי 'חלק מהמנהיגים',  ובודאי גם לנפשות הערב-רב‬ ‫תהיה המתקה, אלא שהיא תבוא אחרי הכנעתם והבדלתם והיא לא תעשה‬ ע"י תשובה
‫ב. "ערב זעיר" – הם הפקידים של הערב רב, והם כשלוש מאות אלף מן העם‬
(במקום אחר כתבתי את שאמר לי כבוד הרב שמדובר על הערכה של עשרות‬‫עד מאות אלפים) שורשם מעורב טוב ורע ויכולים לעשות תשובה מאהבה‬
ויסורים כי ניצוץ אחד טוב שלהם ניתן לתקן ע"י צדיקים האמתיים:‬
‫ג. "אחינו שהחמיצו" – הם העם הפשוט שנגרר ונדבק ונשלט ע"י ערב‬
רב באמצעות דיכוי הפקידות של ערב זעיר, והם כשמונים אחוז מהדור,‬
‫ויכולים לתקן כל נר"ן שלהם ע"י שיתנתקו מהנהגת ע"ר וע"ז וידבקו‬
בחכמי התורה האמתיים בצדיקי אמת ויעשו תשובה
(ישנה הבחנה נוספת [אפשר לומר הבחנה רביעית] והיא כאשר הזוהר‬
והצדיקים משתמשים במושג ערב רב במובן המושאל, כלומר כל רצון,‬
מחשבה, דיבור או מעשה שאינם נקיים לשם שמים ויש בהם פניה ונגיעה‬
אישית ולא רק לכבודו של הקב"ה יש בכך בחינה מהמהות של ה'ערב-רב'‬


וכן כותב האדמו"ר הזקן 'בעל התניא קדישא' (אגרת הקודש, פרק יא')‬


ואלו דבריו:‬


‫"וביאור הענין הוא רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית דהיינו שהבריאה יש‬
מאין הנק' ראשית חכמה והיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא, הבריאה‬
הזאת היא בכל עת ורגע שמתהווים כל הברואים יש מאין מחכמתו ית'‬
המחיה את הכל, וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו‬
מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים‬
מבני חיי ומזוני או שארי יסורין בעולם, הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא‬
מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעוה"ב, רק מפני שאינו‬
מושג לכן נדמה לו רע או יסורים, אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל‬
טוב, רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו.‬
וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם: להאמין דלית אתר פנוי מיני'‬ ‫ובאור פני מלך חיים וע"כ עוז וחדוה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום.‬
וע"כ ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו‬
בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש‬
לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה והרי זה ככופר ח"ו, וע"כ הרחיקו‬
מדת העצבות במאד חכמי האמת.‬ ‫אבל המאמין לא יחוש משום יסורין בעולם ובכל עניני העולם הן ולאו שוין‬ ‫אצלו בהשוואה אמיתי, ומי שאין שוין לו מראה בעצמו שהוא מערב רב‬ דלגרמייהו עבדין ואוהב את עצמו לצאת מתחת יד ה' ולחיות בחיי עו"ג‬ בשביל אהבתו א"ע... כי עיקר בריאת האדם בעוה"ז הוא בשביל לנסותו‬ בנסיונות אלו ולדעת את אשר בלבבו..."‬
מכל מקום לענ"ד פשוט הדבר שהאדמו"ר הזקן איננו מתכוון שנפרש את‬
דבריו לפי פשט הדברים, כלומר שמי שמתלונן על יסוריו הוא מהערב רב,‬
שאז אפשר לומר ביחס לדברי האדמו"ר הזקן את מה שאמר אביי לרבא‬
[ברכות סא ע"ב ומובא בתחילת ספר התניא]: 'לא שביק מר חיי לכל בריה',‬
‫שכן הדרגה שמתאר בעל התניא היא דרגה של צדיקים עליונים, אלא נראה‬
לענ"ד, שהכוונה היא, שכאשר אדם מתלונן שיש לו יסורים [ואין הכונה‬
למושג 'דאגה בלב איש ישיחנה', שבודאי צריך לשחרר את הכאב, אלא שלא‬
בדרך של תלונה, שהיא תמיד בשורשה כנגד הקב"ה, כי הוא המשגיח לתת‬
לאדם כדרכיו וכפרי מעלליו, ובני אדם ו'כוחות הטבע' ומאורעות וכדו' הם‬
רק שליחים שלו בין לחסד ובין לדין], מכל מקום מי שמתלונן על יסוריו,‬‫התלונה כנגד ריבונו של עולם באה מניצוץ של טומאה שנדבק באדם‬
שהזוהר ובמקרה זה האדמו"ר הזקן מכנים אותו בשם המושאל ערב-רב.‬
זאת מכיוון שהערב-רב באים משורש הטומאה, שהמהות שלו הוא הרצון‬
לקבל לעצמו בלבד (והמהות של הקדושה הוא הרצון לקבל על מנת להשפיע‬
- ראה באריכות דברי האדמו"ר יהודה לייב אשלג זיע"א בהקדמה לספר‬
הזוהר).‬ והדרך של אותו יהודי להתנקות מניצוץ זה של טומאה היא להתחזק‬
באמונה ש"הכל לטובה" וש"אין רע יורד מן השמים" ואז ממילא כבר אין‬
‫יותר תלונות והשמחה זורמת באין מפריע.‬
‫וכן כתב האדמו"ר מגור בעל ה'שפת אמת' זיע"א ואלו דבריו (פרשת שמות,‬
התרל"ה):‬
"ומי שהוא כן אין לו שום מיצר שיודע שכל ההסתר הוא רק מבחוץ אבל‬
הפנימיות מהשי"ת והכל לטוב",‬
‫וכן כתב עוד (פסח, התרנ"ה- התרנ"ו): "ובאמת מי שיש לו אמונה שלימה הוא‬ מלא שמחה תמיד בהיותו יודע כי הכל מאתו ית"ש בלבד, וזה ויאמינו אז‬
‫ישיר",‬
ובמקום אחר כתב (פרשת אחרי מות - התרנ"ד):‬
"ואם אדם זוכה לאמונה ובטחון כראוי אז ליבו בטוח כי כל ההנהגה שלו‬
מהקב"ה, והכל הוא כפי הטוב ונצרך לו על הצד היותר טוב לו מכל הטובות‬‫בעולם",‬
עד כאן קטע מתוך ההסכמה של הרב דניאל סטאבסקי לספר יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים
- לעומת גישה זו שהיא הגישה המרכזית  לאור המסורת‬
הנתונה לנו מחז"ל על פי רוב גדולי ישראל, ישנה גם גישה אחרת אותה פגשתי‬ בעיקר בכתבי חב"ד ובכתבי חלק מממשיכי דרכו של הראי"ה קוק (לפי הבנה‬ מסויימת של כתביו) ואזכיר גם אותה כחלק מבירור נושא חשוב ומורכב זה.‬
הרב יצחק גינזבורג שליט"א מביא גישה זו במאמר שפורסם בט"ו באב שנת‬
התשס"ו. הרב טוען (כנראה בהתאם לגישתו של הרבי מלובאוויטש) שישנו פירוש‬ לפסוק "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" (ישעיהו מט יז), שלפיו הכוונה איננה‬ ‫כפי הפירוש המקובל, שהמהרסים והמחריבים יצאו החוצה מעם ישראל, אלא‬ ‫שהם יצטרכו להכנע אבל בסופו של דבר הם יזכו לתיקון יחד עם כלל ישראל.‬ ‫הפסוק השלם הוא: "מהרו בניך, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו, שאי סביב‬ ‫עיניך וראי כלם נקבצו באו לך". כלומר אחרי שעם ישראל יחזור בתשובה‬ ‫והמהרסים והמחריבים יצאו, כלומר יכנעו ויתבדלו מעם ישראל בבחינת‬ הכנעה והבדלה, אז תבוא ההמתקה בבחינת "שאי סביב עיניך וראי כלם‬ נקבצו באו לך", כולם זה כולל את המהרסים והמחריבים, עד שאנשים אלו‬ ‫שהיו בבחינת פושעים לחלוטין, שבים בתשובה שלמה. המחלוקת קשורה‬
להבנת הפסוק: "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (שמואל ב' יד, יד), וכן‬ כיצד מתבררים ניצוצות הקדושה וננסה להתבונן בנושא זה בפרק כב'. מכל‬
‫מקום גם לפי הרב גינזבורג שליט"א, עלינו ליצור קודם כל הכנעה והבדלה ולא‬
לאפשר ל"מהרסים" ול"מחריבים" לבצע את זממם (עד כמה שהדבר בידנו), ובכל‬ ‫זאת ההבדל בין הגישות גדול, שכן הגישה הראשונה רואה בערב-רב, הרשעים‬ הגמורים, נטע זר שצריך להפריד אותו מעם ישראל, ואילו הרב גינזבורג שליט"א‬
(כנראה בהתאם לשיטתו של הרבי) רואה בהם 'איבר חולה' שצריך לשמור שלא‬ יפגע באיברים האחרים אבל בסופו של דבר ניתן וצריך לרפא גם אותו. הרוב‬ ‫הגדול של המקורות מצביע על כך שהערב-רב הרשעים הגמורים יפרדו מעם‬ ‫ישראל,
מצפה לתגובתיכם

מפת הגאולה על פי הזוהר

מפת הגאולה על פי הזוהר

רבים שואלים כיצד תהיה הגאולה באחרית הימים , אנו רואים שכמעט כולם מדברים על מלחמות ועל צרות מהיכן המקורות לדברים הללו ומי אמר יכול להיות שהגאולה תהיה ברחמים ועל ידי ניסים וכל הצרות יהיו רק על הגויים ולא עלינו.
אז באמת חשוב לדעת שבאמת ישנם הרבה דיעות בנושא ולא אוכל להביא את כל המקורות לכן הבאתי לפניכם את דעת הזוהר הקדוש ואת פירושו של הרמ''ק בנושא ובלי נדר בסיעתא דשמייא אשתדל בפוסטים הבאים להביא עוד מקורות



זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף ז עמוד ב

רבי שמעון זקף ידוי ובכה ואמר ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא וזכאה חולקיה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא בגין דכד ייתי קודשא בריך הוא לפקדא לאיילתא יסתכל מאן אינון דקיימין בהדה בכל אינון דמשתכחי עמה בכל עובדוי דכל חד וחד ולא ישתכח זכאי, דכתיב (ישעיה ס"ג) ואביט ואין עוזר, וכמה עקתין על עקתין לישראל, זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא בגין דההוא דיתקיים בההוא זמנא במהימנותא יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא, ועל ההוא זמנא כתיב (זכריה י"ג) וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וגו', לבתר דאינון עקתין מתערי על ישראל וכל עמין ומלכיהון יתייעטון כחדא עלייהו ומתערי כמה גזירין בישין כלהו סלקי בעיטא חדא עלייהו וייתון עקתא על עקתא בתרייתא משכחן קמייתא, כדין יתחזי חד עמודא דאשא קאים מעילא לתתא ארבעין יומין וכל עמין דעלמא חמאן ליה, בההוא זמנא יתער מלכא משיחא לנפקא מגו גנתא דעדן מההוא אתר (בלק ק"צ ע"ב) דאתקרי ק"ן צפו"ר ויתער בארעא (ויקרא רי"ב ב') דגליל וההוא יומא דיפוק לתמן יתרגז כל עלמא וכל בני עלמא מתחבאין גו מערתי וטנרי דלא יחשבון לאשתזבא, ועל ההוא זמנא כתיב (ישעיה ב') ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ


בתרגום לעברית

רבי שמעון זקף את ידיו ובכה, ואמר, אוי למי שיהיה באותו זמן, ואשרי חלקו של מי שיהיה באותו הזמן הוא, משום שכאשר יבא הקב"ה לפקוד את האיילה שהיא השכינה. יסתכל מי הם העומדים עמה, ובכל אלו הנמצאים עמה, ויסתכל במעשים של כל אחד ואחד... וכמה צרות על צרות יהיו לישראל, אשרי מי שימצא באותו הזמן, משום שאותו שיתקיים בזמן ההוא באמונה, יזכה לאור ההוא של שמחת המלך. ועל הזמן ההוא כתוב, וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וגו' אחר שהצרות האלו מתעוררות על ישראל. וכל העמים ומלכיהם יתיעצו יחד עליהם ומעוררים כמה גזירות רעות, וכולם בעצה אחת באים עליהם ותבאנה צרות על צרות, והאחרונה משכחת את הראשונה... ואחר יתגלה המשיח, ויקבצו עליו עמים רבים, ויעשה מלחמות בכל העולם ומלך המשיח יהיה נודע בכל העולם וכל מלכי העולם יתעוררו להתחבר יחד לעשות עמו מלחמה וכמה מפריצי ישראל יתהפכו לחזור אל הגויים ויבואו עמהם לעשות מלחמה על מלך המשיח



דברי הרמ''ק רבי משה קורדוברו זצוק''ל בפירושו לזוהר הנ''ל כותב כך

הנה תחלית הגאולה תהיה בצרות גדולות לישראל מפני שהיא צירוף בשתי דרכים , האחת לצרף כללות האומה מהרשעים שלא יוכלו לסבול הצרות ,אותם שנשמתם מהקליפות , כדמסיק לקמן שרבים מישראל ישתבדו ויצאו מן הכלל ויהפכו אויבים למשיח,
הב' לצרף את הנשארים כדי שיזכו לגאולה , כי על ידי סבל הצרות יתכפר עוונם , וזהו פתח כניסה אל הגאולה כדי שיגבה בעל החוב את חובו , יטול סמא''ל ולילי''ת את שלו והיינו יטול בניו שהם הרשעים שנשמתם היא מן החוץ שנדבקו בישראל... והנה יהיו כאן מצטרפין ישראל שני צירופים הנזכרים לעיל, הא' מצער המלחמות, הב' מהפריצים כדפי', מפני שסמא''ל גובה את שלו משני הצדדים כדפי' מפני שסמא''ל גובה את שלו משני הצדדים כדפי', ולכך אלו שהם מצד לילי''ת עם שהם מצד הגוף מישראל, יקומו נגד הקדושה להתגבר בחלקם .. ומצד הדין ההוא יצטרפו ישראל וימות אותם שהם קדושים ומיתתם כפרתם , ודכו לאחר התחיה, ואינם כאותם שנזרקו לחוץ'' עד כאן דבריו

חשוב לשים לב לביטויים ''אותם שנשמתם מהקליפות'' הרשעים שנשמתם מן החוץ שנדבקו בישראל'' ו''אלו שהם מצד לילי''ת עם שהם מצד הגוף מישראל''


אשמח לשמוע את דעתכם בעניין

הרב שמעון דהן - פרשת במדבר - שבועות - התש"ע

צו השעה - חשיבות לימוד הזוהר בגירסה

צו השעה - חשיבות לימוד הזוהר בגירסה

בהמשך לפוסט הקודם על חשיבות לימוד תורת הסוד ופנימיות התורה אני מביא כאן קצת דברי התעוררות לקריאת הזוהר גם ללא הבנה ומה מעלתה רמה עד מאוד

התעוררות לקריאה בזוהר הקדוש

השל"ה הקדוש כתב

"חיבור הזוהר היה עתיד להיות גנוז עד שיבוא הדור האחרון בסוף הימים שאז יתגלה לתחתונים ובזכות העוסקים יבוא משיח כי אז תמלא הארץ דעה.

וכשם שלא נגאלו ישראל ממצרים עד שהוצרך הקב"ה לקדשם בדם הפסח ובדם המילה כן הגאולה העתידה, לא יהיה הגאולה עד שיזכו לתוספת הקדושה הזו.

סגולות הגדולות והנוראות הטמונות בזוהר הקדוש

הזוהר תיקון להשכינה ומקרב הגאולה - ספר הזוהר הוא עיקר כל ספרי מוסר, והוא ילהב לבך בשלהבת אש לעבודה התמימה, ספר הזוהר הוא המפתח והוא הסוגר - ע"י לימוד והפצת הזוהר הקדוש מתקשרים להרשב"י - הספר של הצדיק הוא נשמת הצדיק.



ספר הזוהר ערוך כפירוש לתורה, ומסודר לפי פרשיות השבוע. הוא מכיל את סודות היקום כולו, ביניהם: תורת הקוונטים, תיאורית המיתרים, גלגול נשמות, זמן ומרחב, מערכות יחסים ועוד. עצם הימצאותו של ספר הזוהר במקום מסוים יוצרת מעטה הגנה, ומביאה ברכה, ביטחון ושפע לסביבה



מרן רבינו יוסף חיים זיע''א בעל הבן איש חי מבאר את מאמר הגמרא ''כל העוסק בתורה מבפנים תורה מכרזת עליו מבחוץ'' שכל העוסק בחלק הפנימי של התורה זוכה ומאירות עיניו בחלק הנגלה של התורה. ואף מו''ר הגאון הגדול רבי בן ציון אבא שאול זצוק''ל זיע''א היה מורה לתלמידיו בעודם בחורים צעירים לקרא בכל יום מס' דפים בספר הזוהר שזה יעזור לפתוח את הלב לתורה ולזכך הנפש



ממעלות העוסק בספר הזוהר בקצרה

- מקרב גאולת ישראל ברחמים

- מבטל גזירות קשות -

-זוכה לטהר ולקדש את נשמתו שתאיר ותזהיר באור נפלא ומזככה מכל סיג ופגם עד שמרפאה ממש.

- מרחיק מעצמו כל המקטרגים ויצר הרע.

- ישמר ממקרים רעים בעולם הזה ובעולם הבא.

- ינצל מתאוות רעות וממדות רעות.

- הרי הוא כהוגה ומפרש את השם שיש בכוחו לעשות ניסים.

- יזכה לחזות בנועם ה'.

- ניצל מטמטום הלב והופך לב האבן ללב מאיר ומבין.

- זוכה להבין את לימודו ומתקיים בידו

- לימוד בספר הזוהר הקדוש לעילוי נשמת נפטרים מסוגל ביותר לתקן נשמתם ולהעלותה למקומה העליון ולהצילה מכל דינים.

- ''כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק'' מעורר את זכותו של התנ לקי רבי שמעון בר יוחאי זיע''א ובזכותו יוושע בכל הנצרך לו

- תיבת ''ורפאתיו'' עולה בגימ' (703) כמנין שמעון בר יוחאי (703) ובזכותו נמשכת רפואה לאדם - ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות ראשי תיבות רשב''י שהעוסק בתורתו יזכה בס''ד לשפע רב רוחני וגשמי.



א. קדמות ספר הזהר הקדוש



א. מאז שנתגלה ספר הזוהר, כאלף שנים לאחרי שנגמרה עריכתו ע"י רשב"י וחבריא דילי', השפיע לחיזוק האמונה, העמקתה, ביסוסה והפצתה בקרב עם ישראל.

האור הגדול כזוהר הרקיע שהאיר וזרח מן ספר הזוהר, האיר לארץ ולדרים עליה גם בתקופות החושך לעם בני ישראל, בזמנים קשים, כאשר החרב התנוססה מעל ראשי עם בני ישראל, וסבלו מחרפת רעב ומאויבים מבית ומחוץ.

ואין בזה פלא כלל, כי רשב"י וחבריא דיליה, משה רבינו רעיא מהימנא ומלאכי עליון, הטבע והעולמות כולם, שותפים עם ליצירה חשובה זו שנק' ספר הזוהר.

ב. יש הרוצים לאחר את זמן חיבור ספר הזוהר, מפני שלדעתם חלקים מספר הזוהר מחברם היו מאוחרים יותר מזמן רשב"י.

ג. אמנם כבר כתב על זה הרב ירוחם ליינער, האדמו"ר מראדזין זצ"ל, וז"ל:

מאחר שהטענות כבר נשמעו, ולא חשו להן, אנו מחזיקים שמצאו טעם נכון שלא לחוש להן.

(הקדמת ספר זהר הרקיע להאדמו"ר מראדזין זצ"ל)

ד. וממשיך שם:

שלומי אמוני ישראל המאמינים בה' ובתורתו, וקבלו את התורה הכתוב ביד משה ואת התורה המסורה על פה ביד משה, קבלו את תורת הקבלה והסוד מאת התנא רבי שמעון בר יוחאי.

ומרן האר"י ז"ל הקדוש יסד כל יסודי הקבלה שלו על ספר הזוהר וכתב פירושים עליו. וגאון עוזנו, קדוש ישראל ופארו, מורנו ורבינו רבי ישראל בעל שם טוב זלה"ה, אביהם של חסידים, שהאיר לעולם בתורת שערי החכמה והתבונה והדעת, בנה יסודי החסידות על ספר הזוהר הקדוש וספרי האר"י ז"ל. והוא ותלמידיו הקדושים אחריו למדו את צנועים חכמה בביאור דברי הזהר הקדוש.

ורבינו הגר"א ז"ל אשר היה כאחד מן הראשונים . . וכל רז לא אניס ליה . . כתב פירושים על הזוהר הקדוש והאדרא רבה קדישא והספרא דצניעותא והתיקוני זוהר, ובביאורים על השולחן ערוך מביא מקורות מדברי הזהר . . וכל תמימי דרך הולכים בתורת הזהר ומאמינים בו.

(הקדמת ספר זהר הרקיע להאדמו"ר מראדזין זצ"ל)

ה. רבים מייחסים את עריכתו של ספר הזוהר לדורות שלאחר רשב"י, בימי האמוראים. על נוכחותם של אמוראים בספר הזוהר כותב הר"י נחום מטשרנוביל, וז"ל:

מי שזוכה להשיג אור הגנוז שבתורה, שעל ידי זה מביט מסוף העולם ועד סופו, אז אין חילוק אצלו במה שהוא עתה בהווה מיד, ובין מה שיהי' לדורות. ולכן אמר רשב"י בזוהר מה שאמר [האמורא] רבה בר בר חנה, שהיה אחר כמה דורות, וכן אמרו רבותינו ז"ל על משה רבינו ע"ה, שראה את רבי עקיבא יושב ודורש, אף על פי שהיה אחר דורות הרבה, וכל זה מחמת שעל ידי תורתם באו לאור הגנוז, ושם אין חילוק בין מיד ולדורות.

(מאור עינים פ' צו)

ו. יש הרואים את התקופה שבה נערך הזוהר בצורתו כפי שהוא לפנינו - כתקופת הגאונים, מאות שנים לאחר פטירת רשב"י (הר"א גאלנטי ב"אור החמה" לזוהר פ' וישלח דף קנ"ט ע"א).



ב) סדר גילוי ספר הזהר הקדוש

א. בספר יוחסין לרבי אברהם זכות נדפס קטע מכתב יד של רבי יצחק דמן עכו (מקובל ידוע ותלמידו של הרמב"ן), המגלה לנו כמה עובדות חשובות ביותר בקשר להתגלות ופירסום ספר הזהר.

כאשר נכבשה עכו בידי המוסלמים (בסוף המאה ה13-, יצא ר' יצחק דמן עכו לספר, "לחקור כיצד נמצא בזמנו ספר הזוהר אשר עשה רבי שמעון ור' אלעזר בנו במערה". וז"ל:

ב. ומפני שראיתי כי דבריו מופלאים, ישאבו ממקור העליון, המעיין המשפיע בלתי מקבל, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, רדפתי אחריו ואשאלה את התלמידים הנמצאים בידם דברים גדולים ממנו, מאין בא להם סודות מופלאים מקובלים מפה אל פה, אשר לא נתנו ליכתב, ונמצאו שם מבוארים לכל קורא ספר, ולא מצאתי תשובותיהם על שאלתי זאת מכוונות, זה אומר בכה וזה אומר בכה...

שמעתי אומרים לי על שאלתי, כי הרב הנאמן הרמב"ן ז"ל שלח אותו מארץ ישראל לקטלוניא לבנו, והביאו הרוח לארץ ארגון . . ונפל ביד החכם רבי משה די ליאון. ויש אומרים שמעולם לא חבר רשב"י ספר זה, אבל רבי משה זה היה יודע שם הכותב, ובכחו יכתוב רבי משה זה דברים מופלאים אלה.

(ספר יוחסין השלם דף פ"ז ואילך)

ג. על הסברא בספר היוחסין שספר הזהר נתחבר ע"י ר' משה די ליאון, כבר כתב הגאון ר' דוד לוריא בקונטרסו "קדמות ספר הזוהר" להוכיח, שאי אפשר להיות שהרב משה די ליאון חיבר את ספר הזוהר. והוכחותיו לזה: א) ספרי ר' משה די ליאון הידועים לנו (ספר "המשקל" וספר "הרימון) שונים הם באופיים מספר הזוהר, ויש בהם כמה דברים הסותרים לדברי הזהר. ב) בכמה מקומות כשר' משה די ליאון מביא את דברי הזוהר כמקור לדבריו, לפעמים מוכח שלא הבין כראוי את דברי הזוהר. ג) בכמה ספרים שקדמו לתקופת ר' משה די ליאון מובאים כבר דברים המופיעים בזוהר, שמזה מוכח שספר הזהר קדם לר' משה די ליאון.



ג.מדוע לא נתגלה ספר הזוהר להקדמונים

א. אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו אל ספר הזוהר, מה שלא זכו קדמונינו אשר קטנם עבה ממתנינו, כמו רב האי גאון ורב ששת גאון והרב אליעזר מגרמיזא והרמב"ן והראב"ד והרשב"א והחכמים אחרים זולתם, שלא טעמו מדבשו, כי בזמנם לא נתגלה.

ב. ואל תתמה מזה, כי בודאי לא נתגלה עד הדור האחרון אשר אנחנו בו היום. וסיוע לזה מצאתי בספר התיקונים [סוף תיקון ו'] וזה לשונו: אמר ליה אליהו לרבי שמעון: ר' ר' כמה זכאה אנת דמהאי חבורא דילך יתפרנסו כמה עילאי עד דאתגלייא לתתאי בסוף יומיא, ובגינה ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו, עכ"ל.

ג. מבואר מכאן שספר הזוהר היה עתיד להיות גנוז, ובאותו זמן יתהנו ממנו העליונים והם המלאכים עד שיבוא דרא בתראה, שאז יתגלה לתחתונים, ובזכות העוסקים והמטפלים בו יבוא משיח, כי תמלא הארץ דעה את ה' בסיבתו, אשר זה יהיה סיבה קרובה לביאתו...

ד. ואני יהודה בן לאדוני החכם וחסיד ר' יעקב חייט ע"ה, בהיותי בספרד טעמתי מעט דבש ואורו עיני, ונתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמה, והלכתי מחיל אל חיל לאסוף כל מה שימצא מהספר הנזכר [בימיו לא נדפס עדיין ספר הזוהר, והי' נפוץ בצורת קונטרסים], ואספתי מעט פה ומעט פה עד שרובו הי' בידי מהנמצא ממנו. ואני מאמין אמונה גמורה כי זכות זה עמד לי בכל התלאות הרעות אשר מצאוני בגרוש ספרד, אשר כל שומעם תצלנה שתי אזניו.

(הקדמת ר' יהודה חייט לספרו מנחת יהודה)



חברים יקרים זה סך הכל השקעה של כמה דקות ביום

ספרי הזוהר הקדוש הקדמה,זוהר בראשית,זוהר שמות,זוהר ויקרא,
זוהר במדבר,זוהר דברים,תיקוני הזוהר,זוהר חדש.

אני מקווה שיצטרפו לקריאה כמה שיותר אנשים  לקריאה בזוהר שמקרבת  את הגאולה ומבטלת דינים וגזרות
מעם ישראל , ומטרת בלוג זה הוא לקרב  את הגאולה אני מקווה שתהיה היענות תודה


אתרים לקריאה דרך המחשב

ספר הזוהר מקוון

עוד ספר זוהר מקוון

דרך תוכנת תורת אמת http://www.toratemetfreeware.com/Downloads.htm

מעלת ספר הזהר

מעלת ספר הזהר
מיהו ר' שמעון בר יוחאי מחבר ספר הזוהר? מהו הספר הזה שתמיד מזכירים אותו בהקשר למילה "קבלה"? הרב יובל הכהן אשרוב מגלה לנו בהרצאה זו דברים נפלאים.

הרב שמעון דהן פרשיות בהר-בחוקותי - התש"ע

הרב שמעון דהן, חנוכת הבית, זיווגים ורשב"י, "זוהר הרקיע" התש"ע

הרב שמעון דהן, חנוכת הבית, זיווגים ורשב"י, "זוהר הרקיע" התש"ע

ימי אחרית הימים ומה שבינתיים

האם אנו בתקופת אחרית הימים .האם אנו הולכים לקראת חורבן העולם ועוד שאלות הרב פנגר עונה עליהם בשיעור בשלושה חלקים צפו ותהנו ותשכילו קצת במה שעתיד לקרות לנו

חלק א



חלק ב



חלק ג

צו השעה - לימוד תורת הסוד ופנימיות התורה

מעלת לימוד הזוהר וחכמת הקבלה משה רבנו כאשר נגלה לרבי שמעון בר יוחאי אמר לו בזכות החיבור שלך דהיינו ספר הזוהר ייצאו מן הגלות ברחמים עיקר הגאולה הוא על ידי לימוד תורת הסוד ופנימיות התורה

כל המעוניין לקרב את הגאולה עליו לכל הפחות לגרוס את ספר הזוהר ומה יותר מתאים לקבל עלינו לגרוס השנה את ספר הזוהר מאשר ביומא דהילולה של התנא רשב''י

זו התחלה חשובה ביום חשוב זה ומקובלני שוודאי הצדיק יעטיר בתפילה לכל מי שיקבל עליו היום לגרוס את ספר הזוהר השנה ויבוא שנה הבאה לצדיק לאחר שסיים ספר זוהר

יש לנו מושג איך נתקבל בשמיים לאחר מאה ועשרים שסיימנו ספר זוהר לפחות פעם אחת בחיים

הנה כאן בסרטון הרב בניהו שמואלי מדבר על חשיבות העניין

ל''ג בעומר רבי שמעון בר יוחאי

רבי שמעון בר יוחאי

תלמידו של ר' עקיבא שהוסמך על ידו. ייסד ישיבה בצידון ואח"כ במירון. רשב"י נאלץ לברוח מפני הרומאים ושהה עם בנו ר' אלעזר במערה 13 שנים. ר"ש הלך עם ר"א ב"ר יוסי לרומא להשתדל לבטל גזירות המלכות. אמר: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ואין אני דורש כמותו ודברי נראים מדבריו. היה דורש את טעם המצוות: "ר"ש דרש טעמיה דקרא". ן היה גדול גם באגדה. מיוחס לו ספר הזהר שנודע בשם מדרש דרשב"י, מיוחסים לו עוד מדרשים בשם נסתרות דרשב"י, ותפלת רשב"י. לשמו ולזכרו חוגגים את "הלולא דרשב"י" שנזכר בזהר, ביום ל"ג בעומר (י"ח אייר) במירון.
התוכן
רשב"י ובנו במערה
הלכותיו
ר"ש דרש טעמיה דקרא
מעמדו
מדרש אגדה

שמעון בן יוחאי, רשב"י - תנא בדור השני אחר החרבן.
נולד בגליל, ולפי המסורה מת במירון בל"ג בעומר.
בברייתא ובגמרא הוא מכונה ר' שמעון בן יוחי או ר"ש בן יוחאי או ר"ש סתם, ובמשנה הוא נקרא "רבי שמעון". היה תלמיד מובהק של רבי עקיבא ולמד אצלו 13 שנים בבני ברק (ויק"ר פכ"א ז').

רשב"י היה חשוב מאד אצל רבי עקיבא רבו, שסמך רק את רשב"י ורבי מאיר. כאשר הושיב את רשב"י אחרי רבי מאיר, נתקנא בו רשב"י, ורבי עקיבא פייסו בדברים (ירוש' תרומות מ"ו ע"ב, שם סנהדרין פ"א י"ט ע"א).

רשב"י יסד ישיבה בצידון.
פעם באו לפניו איש ואשתו להתגרש, מפני שהאשה לא ילדה לו במשך עשר שנים לנשואיהן. רשב"י הציע להם שיעשו סעודה קודם הגט כמו סעודת הנשואין, ולבסוף נתחרטו שניהם על הגט ורשב"י התפלל עליהם ונולד להם בן (פסיקתא דר"כ פכ"ב, שה"ש רבה פ"א ד').
ניתוח האגדה על הזוג מצידון

רשב"י חזר כמה פעמים לישיבת רבי עקיבא, ופעם אחת שלח לו דבר ע"י תלמידו ר' חנינא בן חכינאי (נדה נ"ב: תוס' נדה פ"ו ו'). כאשר נתפס רבי עקיבא וישב בבית האסורים, בא אצלו רשב"י ללמוד תורה.
<*>א"ל רבי למדני תורה, אמר איני מלמדך, א"ל (רשב"י בדרך שחוק) אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות, א"ל בני יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. א"ל ומי בסכנה והלא עגל בסכנה. אמר לו: אם בקשת ליחנק - היתלה באילן גדול, וכשאתה מלמד את בנך - למדהו בספר מוגה. (פסחים קי"ב.).
אחרי מות רבי עקיבא נסמך רשב"י עוד הפעם ע"י ר' יהודה בר אבא (סנהדרין י"ד).

רשב"י ובנו במערה
רשב"י לא השתתף בתחילה במרד נגד הרומאים, אך רדיפות הרומיים והריגת רבי עקיבא הפכו את לבו נגדם.
שנה או שנתים אחרי מות רבי עקיבא (בערך שנת 126), נתאספו חכמים בכרם ביבנה. היו שם ר' יהודה ב"ר אלעאי ור' יוסי ורשב"י. ויתיב יהודה בן גרים גבייהו.
<*>פתח ר' יהודה ב"ר אלעאי בשבח הרומיים ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו, אלא לצורך עצמן תקנו. שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא, וכאשר גברה הגזירה החביאו את עצמם במערה, ונעשה להם נס ומצאו חרוב ומעין מים והתפרנסו בדרך הזה, ולמדו שם ביחד כל היום במשך י"ג שנים. ואחר שמת הקיסר (אדריינוס) בא אליהו הנביא והודיעם, ויצאו משם (ירוש' שביעית פ"ט, בבלי שבת ל"ג: פסיקתא דף פ"ח ע"ב, ב"ר פע"ד ו' קה"ר פ"י ח', אסתר רבה פ"א ט').
רשב"י טהר את טבריא מטומאות מתים ע"י שנטע תורמסין בשווקים ובכל מקום שהתורמוס גדל, ידע שהוא מקום טהור, וכל מקום שלא גדל, ידע שקבר מתחתיו, והוציא את המת משם (שבת ל"ד.).
<*>היה שם כותי אחד ואמר אנא אזיל ומחייך בהדין סבא דיהודאי, מה עביד? נסב חד מית ואזל ואטמריה בחד שוקא דדכי (טהור)... צפה רשב"י ברוה"ק, וידע שנתנו שם, ואמר גוזר אני על העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו. וכן הות ליה, מדנפיק עבר קמי כנישתא דמגדלא, ושמע קליה דמינקי ספרא דמגדלא, אמר (הכותי) הא בר יוחאי דרכי טבריא (בלשון התול), א"ל ולא מן המנין היית, תלה עינוי ואסתכל ביה ומיד נעשה גל של עצמות (פסיקתא דר"כ פ' בשלח סי' קפ"ב).
לאחר זמן התישב ר"ש במירון, אמר דבר ונתמלאה כל הבקעה שלפניו בדינרי זהב (תנחומא פקודי סי' ז', שמות רבה פנ"ב ג" ועי' ירוש' פ"ט די"ג ע"ד).
ר"ש הלך עם ר"א ב"ר יוסי לרומא להשתדל לבטל גזירות המלכות. שלחו אותו מפני שהיה מלומד בנסים, ובאמת קרה לו נס שהוציא רוח רעה מבת הקיסר (מעילה י"ז.).

הלכותיו
בהלכה היה לרשב"י גישה אחרת מרבי עקיבא רבו. בפירוש אמר:
<*>ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ואין אני דורש כמותו, ודברי נראים מדבריו (ר"ה י"ח: ספרי ואתחנן פ' ל"א).
התיר מוקצה בניגוד לב"ה שהלכה כמותם (שבת מ"ד.) התיר בשבת דבר שאינו מתכוון (שבת כ"ב.), ופטר מלאכה שאינה צריכה לגופה (שם צ"ג:).

ר"ש דרש טעמיה דקרא
במדרש ובהלכה היה דרכו לבקש את טעם המצווה: "ר"ש דרש טעמיה דקרא". גישתו זו הופעלה גם כאשר היא משנה את אופי הכתוב בתורה. למשל: במצות לא תחבול בגד אלמנה, משמעות הכתוב היא על כל אלמנה, בין עניה בין עשירה. ר"ש דרש את טעם המצווה, שאם אתה מחזירה אתה משיאה שם רע בשכנותיה. ולכן קבע שבאלמנה עשירה אינו צריך להחזיר וראוי למשכנה (ב"מ קט"ו.).
במצות לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', דרש את טעם המצווה: על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים. מי דרכו לקדם? אנשים ולא נשים (ספרי שם פ' רמ"ט, יבמות ע"ז.) רשב"י לא דרש את הדרשה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, כי מדרשה זו אפשר לומר גם מצרי ולא מצרית ממזר ולא ממזרת. לפעמים דרש טעם מעצמו: הפסוק 'ולקח הוא ושכנו' נאמר בפסח מצרים, ור"ש קבע שהוא גם בפסח דורות, בשל הטעם שדרש למצווה זו: כדי שלא יניח אדם את שכנו הקרוב אל ביתו וילך ויעשה פסחו אצל חבירו (תוס' פסחים פ"ט).

רשב"י התקין כללין ופרטין בתורה שבע"פ (ירוש' שקלים פ"ח), בלשון זה הכלל, או כלל אמר ר"ש, כמו שני כללות נאמרו בבת כהן (סנהדרין נ"ה:), ד' כללות בקדשים (זבחים קי"ט:).

מעמדו
חכמי דורו והבאים אחריו שבחוהו מאד והללו את תורתו. ר' יוסי חברו אמר עליו: שפתים ישק משיב דברים נכחים (גיטין ט'.), איסי בן יהודה אמר: ר"ש שנה הרבה ומשכח קמעא ומה שהוא משכח סובין של משנתו (שם ס"ז. אדר"נ פי"ח). אמרו עליו כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו (פסחים נ"א:). ינוחו לו לר"ש ברכות על ראשו (ע"ז ס':). נמטיה אפריון לר"ש (ב"מ קי"ט.).

הלכותיו נמצאות בכל מסכתות הש"ס מלבד במסכתות ברכות, חלה, תענית, נדרים. תמיד ומדות. ומיחסים לר"ש הספרי (סנהדרין פ"ו.), ומכילתא דרבי שמעון (עי' הפלס שנה ב' ושנה ג').

מדרש אגדה
רשב"י היה גדול גם באגדה. היה אומר, שלשה כתרים הם:
כתר תורה
וכתר כהונה
וכתר מלכות,
וכתר שם טוב עולה על גביהן (אבות פ"ד י"ב).

שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין, אלו הן:
תורה וא"י ועוה"ב (ברכות ה'. מכילתא יתרו בהחדש פ"י, ספרי דברים סי' ל"ב).
<*>לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן (מכילתא ויחי סי' א').
אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה לישראל הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין, חד דהוה לעי באורייתא, וחד דעביר ליה כל צרכיה (ירוש' ברכות פ"א ד"ג ע"ב).
דבריו על תשובה ומוסר:
<*>אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות; ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו (קדושין מ': תוספתא קדושין פ"א י"ד). כל המתגאה הוא בעיניו כעובד עבודה זרה (סוטה ד':), וכל המלבין פני חברו ברבים מוטב שהפיל עצמו לתוך כבשן האש (ברכות מ"ג:).
לכמה אגדות שנאמרו עליו יש חותם הקבלה. גם אחרי מותו נראה לתלמידיו.
<*>מעשה בריב"ל ואליהו הנביא שהיו עסוקין במדת רשב"י, ונתקשה ריב"ל בדבר הלכה. א"ל אליהו: מבקש אתה לשאול לרשב"י, בא ואני מעמיד אותו לך... ולא חפץ לענות לו. א"ל אליהו: כדאי הוא ריב"ל לראותך, צדיק הוא. אמר ליה: אילו היה צדיק, לא היה נראה הקשת בימיו... (מדרש תהלים מזמור ל"ו סי' ח').

מיוחס אליו ספר הזהר, שנודע בשם מדרש דרשב"י. כמו כן מיוחסים אליו מדרשים אחרים (עי' בית המדרש ח"ג 78 ח"ד 117): נסתרות דרשב"י ותפלת רשב"י.

באותן השנים בהם שהה רבי שמעון בר יוחאי במערה חיבר הוא ע"פ המסורת את "ספר הזוהר" שהוא הטקסט העיקרי של תורת הקבלה וכן את ה"מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי" – על ספר שמות אשר ממנו שרדו קטעים אחדים.
זמן חיבורו של ספר הזוהר ומחברו נתונים במחלוקת בין המסורת לבין החוקרים.

לאחר צאתו מן המערה נדד רבי שמעון בר יוחאי בגליל והרביץ תורה בישוב היהודי: במירון, בכפר ג'יש ובתקוע הגלילית (ח' שמע), באתרים אלו נחשפו בתי כנסת מן התקופה ההיא.

קוהלת רבה מביא מסורת הקובעת את קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון וקבורת בנו אלעזר בגוש חלב.

נוסע אלמוני, מתלמידי ר' עובדיה מברטנורא ביקר במירון ב- 1495 והוא מתאר את שרידי ביה"כ המיוחס לרבי שמעון בר יוחאי:
<*>"ולא נשאר ממנו רק כותל אחד ואומרים אנשי ספיטה (צפת) כי קבלה להם, כי כאשר יפול הכותל ההוא יבוא המשיח, והוגד לי כי בשנת גירוש ספרד (1492) נפלה השאייטה בכותל ההוא ואז עשו אנשי צפת יום משתה ושמחה".
אגדה אחרת מספרת על תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי שיצא לחו"ל והתעשר והיו תלמידיו מקנאים בו. הוציאם רבי שמעון בר יוחאי "לבקעה אחת של פני מירון ונתפלל ואמר: בקעה, בקעה! מלאי דינרי זהב. התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן. אמר לתלמידיו: אם זהב אתם מבקשים, הרי זהב! טלו לכם! אבל היו יודעין: כל מי שהוא נוטל עכשיו – חלקו של עולם הבא הוא נוטל, שאין מתן שכרה של תורה אלא לעולם הבא!" (שמות רבה נ"ב, ג').
לשמו ולזכרו חוגגים במירון את "הילולא דרשב"י" שנזכר בזהר, ביום ל"ג בעומר (י"ח אייר).

שנים במערה
רבי שמעון בר יוחאי היה חכם גדול, שחי בתקופת השלטון הרומי בירושלים, לפני כ- 2,000 שנה. הוא היה אחד מחמשת תלמידיו של רבי עקיבא, אשר - למרות הרדיפה הקשה - הצליחו לקבל תורה מרבותיהם ולמוסרה הלאה לתלמידיהם ובכך לקיים את רצף העברת התורה מדור לדור ולמנוע את שכחתה.

התלמוד (מסכת שבת, דף ל"ג עמוד ב') מתאר מאורע חשוב בחייו של רבי שמעון בר יוחאי:

הרומאים הוציאו צו, שאסר על לימוד התורה. רבי שמעון שכאב זאת מאוד, התבטא נגדם בפני קבוצת חכמים. שמע זאת אדם אחד, שהעביר את הדברים לשלטון הרומי. הרומאים החליטו לדון את רבי שמעון למיתה והוא נאלץ לברוח ולהסתתר מעיניהם.

רבי שמעון ובנו אלעזר ברחו למערה בצפון הארץ. בבריחתם לא נטלו עמם דבר ורק בזכות שני ניסים הצליחו להתקיים במשך שנות שהותם באותה מערה: מעיין מים חיים, שפרץ ועלה בפתח המערה ולצדו עץ חרובים מניב פירות.

גם בגדים להחלפה לא היו להם. האב ובנו רצו לשמור על הבגדים שברשותם, על מנת שיוכלו להיות לבושים באופן מכובד בזמן התפילה. לכן חפר כל אחד מהם בור באדמה, פשט את בגדיו וכיסה עצמו בעפר עד לצווארו (הם הקפידו להיות מכוסים כדי לשמור על צניעותם). במשך כל היום הם עסקו בלימוד התורה, כשהם טמונים באדמה ורק כאשר הגיע זמן התפילה, הם היו מנערים מעליהם את העפר, לובשים את בגדיהם, עומדים להתפלל - וחוזרים אל האדמה...

רבי שמעון ובנו נשארו במערה במשך 12 שנים, כשהם מנותקים לחלוטין מהוויות העולם - להוציא לימוד התורה. והנה הגיע היום הגדול - אליהו הנביא הגיע אל המערה ובישר להם על מותו של קיסר רומי. על פי חוקי אותה תקופה, יחד עם מותו של הקיסר והתמנותו של הקיסר הבא, התקבלה "חנינה כללית" וממילא הגזירה נגד רבי שמעון בטלה.


לא יכול היה רבי שמעון לסבול מראה של יהודים, המבזבזים את זמנם בדברים גשמיים, במקום לעסוק בלימוד התורה.

רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו יצאו מן המערה. הם ראו כמה איכרים עובדים בשדה. לאחר שנות ההזדככות במערה לא יכול היה רבי שמעון לסבול מראה של יהודים, המבזבזים את זמנם בדברים גשמיים, במקום לעסוק בלימוד התורה. "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!" קרא רבי שמעון בכאב. ומייד, מעוצם קדושתו הרוחנית, נשרפו וחלפו מן העולם כל אותם איכרים שעליהם הביט.

באותו זמן יצאה בת קול מהשמים וקראה: "להחריב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם!"

השניים חזרו אל המערה וישבו בה שנים-עשר חודשים נוספים, על מנת ללמוד טוב יותר כיצד לשלוט בכוחותיהם הרוחניים. לאחר שנה, נשמעה בת קול שנייה שאמרה: "צאו ממערתכם".

שוב יצאו רבי שמעון ובנו אל העולם הפתוח ושוב ראו אנשים עוסקים בחיי העולם הזה. הם אמנם הצטערו, אבל שלטו ברגשותיהם. היה זה יום שישי אחר הצהריים והנה הבחינו בזקן, שרץ עם שני ענפים של הדס. "לאן אתה הולך עם הבשמים האלה?" שאלו אותו. "זה לכבוד שבת" אמר האיש. "אז למה לך שני ענפים?" הם המשיכו לשאול. "האחד כנגד 'שמור' והשני כנגד 'זכור' " הוא אמר, בהתייחסו לשני האספקטים של שמירת השבת בעשרת הדברות.

כששמע זאת רבי שמעון הוא פנה אל בנו ואמר בהתפעלות: "ראה כמה חביבות מצוות על ישראל!" - השבת הוא יום בעולם הגשמי, אשר מגשר בינו לבין העולם הרוחני. בשבת, אפילו השאיפות הגשמיות ביותר, כמו ארוחה טעימה או שנת צהריים, נושאות בחובן רמה מיוחדת של קדושה.


רבי שמעון מגלה את 'הזוהר' הקדוש

רבי שמעון הפך להיות אחד ממרביצי התורה האדירים בדורו. כשהגיע ליומו האחרון על פני האדמה, הוא כינס סביבו את תלמידיו וביקש מהם להקשיב היטב לדבריו.

הזוהר (ג', רצ"א, ב') מתאר את האירוע:



רבי שמעון היה כל אותו היום במצב נבואי, כשהוא חושף את הסודות המיסטיים העמוקים של התורה. הוא אמר לתלמידיו: "והרי דברים קדושים, שלא גיליתם עד עתה, ברצוני לגלותם... שלא יאמרו כי בחסרון הסתלקתי מן העולם..." עד עכשיו החזקתי את כל הסודות קרוב לליבי - אבל כעת, לפני שאני עוזב את העולם, אני רוצה לגלות אותם לכולם.

רבי אבא תלמידו, שקיבל עליו את משימת שכתוב דבריו של רבי שמעון, סיפר: "ולא הרימותי ראשי, שהאור היה כל כך גדול שלא יכולתי להסתכל... כל אותו היום לא פסקה האש מן הבית ולא היה מי שהתקרב אליו, שלא יכלו לגשת אליו, שהאור והאש היו סביבו..." ובסופו של היום, לאחר שנסתלקה האש, ראה רבי אבא את רבי שמעון, שנפטר מהעולם. "כשהוא שוכב על ימינו, מעוטף [בטלית] ופניו שוחקות."


מדוע רחץ רבי שמעון באש ואור? משום שהתורה הושוותה לאש (ומכאן השם "אש התורה"). אש היא דבר פיסי שהופך חומר לאנרגיה. כך גם התורה מלמדת אותנו, כיצד להפוך את העולם החומרי לאנרגיה רוחנית ובעצם, גם יצירתו הקבלית של רבי שמעון, "הזוהר" - נקראת על שם קרינתו של האור.

חגיגות ל"ג בעומר כיום

בחגיגות ל"ג בעומר, מדליקים יהודים בכל רחבי הארץ מדורות, שבאות לסמל את האש האדירה, שהקיפה את רבי שמעון בר יוחאי. נוכל לראות את הילדים עוסקים שבועות ארוכים, באיסוף קרשים וחומרי בעירה ומגלים את כישרונותיהם הארכיטקטוניים ביצירת מבנים מרשימים - העתידים לעלות באש. זוגות נישאים, אירועים רבים נקבעים ליום זה והשמחה חוגגת ברחובות.

אבל, אם ל"ג בעומר מציין את יום מותו של רבי שמעון בר יוחאי, למה עושים ממנו כזאת חגיגה?


נקודת השיא של חיים נאדרים אלה, הייתה חשיפת סודות התורה העמוקים והנשגבים.

הסיבה היא, שרבי שמעון הורשע בפשע איום כנגד האומה הרומית. לפי כל הסיבות, הוא היה אמור למות הרבה לפני זמנו. אבל, תוך הקרבה עצמית מדהימה (שנות המחבוא במערה) וסדרה של ניסים (עץ החרוב ומעיין המים החיים), הצליח רבי שמעון להשלים את חייו. נקודת השיא של חיים נאדרים אלה, הייתה חשיפת סודות התורה העמוקים והנשגבים. כל אלה הם סיבה למסיבה.

בל"ג בעומר נוהגים לעלות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי, במירון שבגליל. ביום אחד מגיעים לשם כרבע מליון יהודים - רוקדים, מתפללים חוגגים ומודים על המתנות הרוחניות הנפלאות, שרבי שמעון זכה להעניק לנו. ישנם אנשים, שמתמקמים שם שבועות מראש, מתוך ציפייה ליום הגדול.

בל"ג בעומר, מתמלאת הארץ בלפידים ובמדורות - ברחובות ועל גגות הבתים. מטוסים החולפים ממעל נבוכים, צילומי לוויין של ישראל מראים אותה זוהרת בצבע שונה. באופן סימבולי, הם מאירים את הנתיב, לאלה החפצים להבין את האמת הפנימית של התורה, כפי שנחשפה על ידי רבי שמעון בר יוחאי

פרשת אמור התש''ע - הרב המקובל שמעון דהאן שליט''א

אחרית הימים והנבואות

במאמר הזה נדבר על אחת מנבואות אחרית הימים, והיא שבאחרית הימים יבוא יום שבו יהיה בעולם שלום מופלא, ושבו בני האדם "יכתתו את חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות". כאשר המשמעות היא, שבעולם יהיה שלום גדול, וכולם יסכימו עם כולם. ואז "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", דהיינו שיפסקו כל המלחמות וכולי. ובלשון הפסוק "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".




ובנוסף על כך, גם בעלי החיים לא יטרפו יותר אחד את השני. כי בעולם יהיה שלום כ"כ גדול, עד שהזאב יגור עם הכבש, והנמר יגור עם הגדי. כי מאחר שמלאה הארץ דעה, אז לא תהיה יותר אכזריות בעולם, וממילא הזאב לא יטרוף יותר את הגדי וכולי. ובלשון הפסוק "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם. "



ובמאמר כאן, ננסה להבין את משמעות העניין הזה. ולא מהצד הנבואי שלו, אלא מהצד האנושי שלו. כי לנבואה הזאת יש משמעות אנושית, מאחר שהיא מייצגת את המודל האידיאלי של בני האדם עבור העולם. כי כאשר האדם רואה את האריה שטורף את הגדי שרק עכשיו נולד, בעיני האדם יש כאן פעולה מאוד אכזרית.



שהאריה שהוא חזק, הוא טורף את החיה שחלשה ממנו, ואוכל אותה בדם קר. ולפעמים עוד תוך כדי שהטרף עדיין חי, תוך כדי זה האריה כבר מתחיל לאכול ממנו. והדבר הזה נראה בעיני המתבונן, כדבר מאוד אכזרי. כי אם האדם היה עושה כזה דבר, או אם היו עושים לאדם עצמו כזה דבר, הרי שהדבר הזה היה מאוד אכזרי.



ולפעמים חושב האדם לעצמו, שאילו הוא היה מנהל את העולם, אולי הוא היה משנה קצת את העולם, כך שלא תהיה בו אכזריות כזאת שהאריה החזק יטרוף את החיה החלשה. ואם האדם היה יכול, אולי הוא היה עושה אימון אישי לאריה ומעביר אותו איזו סדנא, כדי להפוך אותו לצמחוני.



כי אכן יש בני אדם, שהם לא רוצים להרגיש שהם אכזריים על בעלי החיים החלשים, ואז באמת הם הופכים להיות צמחוניים. כמו הפרות שאוכלות רק עשבים. וכך גם הם כדי לא להיות אכזריים, אז הם בוחרים לא לאכול בשר. ואכן יש כאלו, שבתוך ליבם אילו הם היו יכולים, הם היו מפסיקים את כל מעשי הטריפה של בעלי החיים, והם היו הופכים את כל בעלי החיים לצמחוניים.



ונמצא אם כן, כי בעיני האדם, העולם יראה יפה יותר כאשר לא יהיו בו מלחמות, ולא יהיה בו שום ביטוי של אכזריות כלשהי. כאשר האריה יוכל לגור בשלום עם הגדי וכיו"ב, ואף אחד לא יטרוף אף אחד, וכולם יסכימו עם כולם, ולא יהיו יותר מלחמות וכולי.



ואם נתבונן היטב על העניין, נראה שיש בו רק בעיה אחת קטנה, והיא שמצד האמת אם לא תהיה אכזריות בעולם, העולם לא יתקיים כלל בשום צורה כלשהי. ומדוע?



משום שמצד האמת, גם מה שנראה לאדם כדבר לא אכזרי, הרי שגם זה אכזרי. לדוגמא, גם כאשר הפרה אוכלת עשב, גם זה אכזרי. משום שהעשב ניתלש מהאדמה, וזה סוג של אכזריות. והפרה לוקחת את העשב, וחותכת אותו לחתיכות בפה שלה. וגם זה סוג של אכזריות.



ואם האדם יסתכל בעין אמיתית על הדברים, הוא יראה, שלא רק לאכול בשר זה אכזרי, אלא גם לאכול עלים ירוקים גם זה אכזרי. כי האדם עוסק בהשמדה של חומר כלשהו. וזו פעולה אכזרית. ואפילו כאשר האדם קורע חתיכת נייר, גם זה אכזרי. כי האדם לוקח דבר שלם, וחותך אותו לחתיכות, וזה אכזרי.



וכאשר האדם נוסע ממקום למקום, גם זה אכזרי. כי הוא בעצם לוקח את הדלק, וגורם לו להישרף ולהפוך לעשן. וזה מאוד אכזרי. וגם כאשר הרוח נושבת ומנענעת את העלים של העץ, גם זה סוג של אכזריות. וגם המים שנופלים על האדמה ומכים אותה, גם זה אכזרי. וכאשר המים מכבים את האש, וכאשר האש שורפת את הקוצים, גם זה אכזרי.



וגם זה שהאדם דורך על האדמה, גם זה אכזרי. וזה שהאדמה לא יכול להתלונן, זה לא אומר שזה לא אכזרי. וגם זה שהאדם נושם, גם זה אכזרי. כי כאשר האדם נושם אז הוא גורם לכל מיני חומרים להשתנות. וגם זה סוג של אכזריות. וגם רגעי הזמן שעוברים, גם זה מאוד אכזרי. כי כל רגע חדש שבא, הוא כאילו משמיד את הרגע הקודם. וזה מאוד אכזרי.



ומצד האמת, כל שינוי שמתרחש בעולם, הוא סוג של אכזריות. משום שכדי ששינוי יתרחש, לשם כך צריך לשנות מצב קיים ולבטל ישות קיימת, ובמקומה ליצור ישות חדשה. וזה מאוד אכזרי עבור הישות הקודמת והמצב הקודם שאותו ביטלו.



ומי שיעמיק עוד את מחשבתו בזה, הוא יגלה שעצם זה שקיימים דברים, גם זה עצמו אכזרי. כי כאשר קיים דבר כלשהו, זה מונע משאר הדברים להיות באותו המקום. וזה אכזרי. ומצד האמת, גם זה שהעולם קיים, גם זה אכזרי. כי אם העולם לא היה קיים, אז היה קיים משהו אחר. וא"כ קיומו של העולם, הוא אכזרי כי הוא מונע מדבר אחר להתקיים.



וכן על זה הדרך ניתן להראות ולהבין, שכל דבר שיש בעולם, יש בו סוג כלשהו של אכזריות. ונמצא אם כן, כי עולם ללא אכזריות כלשהי, הוא לא יוכל להתקיים. וא"כ השאלה הנשאלת היא, בעולם אידיאלי, איזו אכזריות תתקיים ואיזו אכזריות תפסיק להתקיים?



והתשובה היא, כי בעולם אידיאלי באמת, אין בו שום אכזריות משום סוג כלל. דהיינו בעולם שכולו טוב באמת, אכן אין בו שום ביטוי של אכזריות. אך כיצד עולם כזה יכול להתקיים? הרי כל שינוי שיש בעולם וגם עצם קיומו של העולם הזה עצמו, הרי זה עצמו אכזריות. אז כיצד יכול להיות עולם שכולו טוב ללא כל אכזריות?



והתשובה היא, כי הכל זה בעיני המתבונן. ומצד אחד בוודאי שצריך שהעולם יהיה קיים ושהעולם ימשיך להתקיים כרגיל, ושבני האדם יוכלו להמשיך לדרוך על האדמה, ושהשמש תוכל להמשיך לחמם את העולם, בלי לחשוש מכך שזה ביטוי של אכזריות.



אלא, שיש גם צד שני למטבע, והוא שבעולם אידיאלי, האדם מבין בו את הטוב שיש בכל דבר. ועל ידי זה האדם כבר לא רואה בשום דבר כדבר אכזרי, אלא הוא רואה ומבין את הדבר הטוב שיש בכל דבר.



כי בעולם שלנו יש פנימיות וחיצוניות. ומצד הפנימיות של המציאות, הכל אחד תמיד. ומצד הפנימיות של המציאות שהכל אחד, ממילא לא יכול להיות שום אכזריות, אלא הכל שלום מוחלט. אבל שלום מוחלט שכזה שבו הכל אחד, הוא לא מאפשר את קיומו של העולם, שבו כל דבר שונה משאר הדברים, ושבו לא הכל אחד.



וכאשר האדם חי בגן עדן ובעולם שכולו טוב, אז הוא בעצם יודע לראות את האחדות שיש בכל דבר. כי מצד אחד האדם חי בעולם רגיל, שיש בו טוב ורע, ורחמים ואכזריות, ושלום ומלחמה כפשוטם של דברים. אבל מהצד השני, האדם גם יודע לראות את האחדות שיש בכל דבר ודבר. ואז ממילא האדם חווה את המציאות בצורה כזו, שבה אין שום אכזריות בעולם, רק הכל רחמים פשוטים והכל טוב אמיתי.



ונסכם את העניין ונאמר, כי בעולם אידיאלי אכן לא אמורה להיות אכזריות. אבל המשמעות האמיתית של זה היא, שבעולם אידיאלי, האדם יבין את הטוב שיש בכל דבר, וממילא הוא לא יראה את הדברים כאכזריים, אלא הוא יבין את המשמעות הטובה שיש גם בדברים שנחשבים לרעים.



ואחרית הימים הזו, היא תהליך שבסופו של דבר יתרחש בתוך כל אדם ואדם. כי השינוי בסופו של דבר חייב להיות פנימי. והאדם יכול להיות בגן עדן ממש, ולהרגיש שהוא נמצא בגיהנום. ולהפך, האדם יכול להיות במקום שנחשב עבור אחרים לגיהנום מבחינה חיצונית, אבל עבורו המקום הזה נחשב לגן עדן של ממש. כי בסופו של דבר, זה הכל בעיני המתבונן בלבד.



ובחזון אחרית הימים האמיתי, בו האדם יבין את השכל של המציאות, ויבין את הסיבה של כל דבר, ויבין מדוע כל דבר הוא כך ולא אחרת. ועל ידי זה שהאדם יבין את השכל של המציאות, על ידי זה האדם יאהב את המציאות באמת, ועל ידי זה הוא יחיה איתה בשלום אמיתי.

דברי רבינו יעקב עמדין זצוק"ל - היעב"ץ, על הר הגעש באיסלנד ■ וידאו ותמונות מדהימים

דברי רבינו יעקב עמדין זצוק"ל - היעב"ץ, על הר הגעש באיסלנד ■ וידאו ותמונות מדהימים


דברי רבינו היעב"ץ בספר מגדל עוז על הר הגעש באיסלנד, אם הוא פיתחו של גיהנם ■ וידאו ותמונות מדהימית מהתפרצות הר הגעש והעשן הענק שנהפך לענן על פני שטחים עצומים ■ מיוחד




Kosher Videos : video.yehudim.net

פרשת אחרי מות קדושים - הרב שמעון דהאן שליט''א

פרשת אחרי מות קדושים מהמקובל הרב הגאון הרב שמעון דהאן המכונה חוזה הצונאמי

התכנית לחיסול ישראל יוצאת לדרך

העצמאות שלך בסכנה...התוכנית לחיסול ישראל יוצאת לדרך!!!
חשיפה ראשונה של מה שהתקשורת העולמית מסתירה על הברית הגורלית של הוותיקן, הנצרות והאיסלם, העומדת לתפוס תאוצה עולמית, זו סכנה גדולה למדינה, אבל עדיין ניתן למנועה.
לפניך 10 דקות גורליות לחייך.
מה ערכת המגן שלך לסכנה הקרבה ובאה?
לפניך סרט בשני חלקים שמכיל את ערכת המגן שלך לקראת המלחמה האחרונה...
זכרו – מי שמוכן יותר מוגן!

ערב רב באחרית הימים - שיעור מרתק

אתם צפויים להיזדעזע עקב הדברים הקשים

הבירור הסופי

משל האגוז - הקליפות הקודמות להופעת אור הגאולה ברצוני להביא מעין צורת הסתכלות נוספת המאירה את הבירור של תקופתנו מזוית אחרת. היא מובאת במאמר שכתב הרב מאיר כהן שליט"א: "הופעת אור הגאולה היא כהופעתו של הפרי וכן אמר שלמה המלך: "אל גנת אגוז ירדתי", כי באגוז יש תחילה קליפה עבה ומרה כלענה, ואחריה קליפה ב' קשה מאד, ואחר כך יש קליפה אחרת שמפסיקה המאכל וגו'" ספר פרי עץ חיים – שער ר"ח חנוכה ופורים – פרק ו לומר, שממבנה האגוז למד שלמה המלך את דרכי ההנהגה האלוקית, היינו כהופעת הפרי שקודמת לו הופעת הגאולה, שהוא האור שיאיר את העולם בהכרה המוחלטת ש"אין עוד מלבדו", תקדם להופעתו הופעתן של הקליפות הבאות להסתיר אמת פשוטה זו ולהיות כביכול אלטרנטיבה אליה. מבחינה היסטורית הביטוי של הקליפות היו מלכויות שהביאו איתן תרבויות שהציבו כביכול אלטרנטיבה לתרבות ישראל עד שבעוצמתן וגדולתן היוו כביכול איום רוחני ותרבותי במה שנדמה היה לחלק מבני עמנו שהן אמת. לכל אורך ההיסטוריה היו מעמנו שטעו מחוסר דעת, ונהרו אחרי יופין החיצוני ופיתוין של אותן תרבויות, אך העם בכללותו ידע להבחין שבסופו של דבר מדובר בקליפה וממילא היה ליבם מלא צפיה וגעגועים להופעתו של אור הקודש בישראל. עובדה נוספת וחשובה מאד נלמדת ממשל האגוז והיא, שככל שמתקרבים לעצם הפרי, הופכת הקליפה להיות דקה יותר, ומשום כך, קשה יותר לבירור ולקילוף עד הקליפה האחרונה שהיא ממש דבוקה לפרי. בתהליך של התחיה הלאומית בארץ ישראל במאה השנים האחרונות, אנו פוגשים את שורשן של הקליפות כעומדות נגד מהלך הופעתן של ישראל בעולם:




הראשונה היא קליפת עמלק בדמות גרמניה הנאצית בהפעלתה כמכונה הכחדה משומנת. קליפה זו מופיעה בעולם תמיד בשלהי הגלות ולפני הגאולה. כך אנו מוצאים אותה ביציאת מצרים, פרשת בשלח, אח"כ בסוף גלות בבל בהמן הרשע, וכן בסוף גלות אדום כאמור בגרמניה הנאצית. השניה אחריה היא קליפת עשו, "הוא עשו הוא אדום" ונתלבשה בתרבות רומי ובדת הנצרות, ובדורנו בתרבות המערב שהיא תולדתה של הנצרות. קליפה זו התגלתה בתחיה הלאומית בארצנו בלבוש המנדט של האמפריה הבריטית בארץ ישראל, נציגת המערב, שעשתה כל אשר לאל ידה לעכב את התבססות ישראל בארצו כיום היא מתלבשת בארה"ב ובאיחוד הארופי השלישית היא קליפת ישמעאל המופיעה באיסלם ובמה שנקרא באופן שקרי "העם הפלסטינאי" ייסודה של "מדינה פלסטינית" הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל לאחר שנשיג את כל זכויותינו בפלסטין, אסור שיידחה, אף לרגע אחד, את האיחוד מחדש של ירדן ופלסטין" מאבקם של שלוש הבחינות האלו כנגד ישראל, היה גלוי וברור כך שהאומה הישראלית הבינה לכל עומק שדרותיה מלבד מיעוט זניח כי מצויה היא במלחמה על עצם הופעתה כמלכות, שינסה מותניה ונלחמה על חייה ועל המשך גילוי אור התחיה בהיסטוריה בעוז וגבורה קדושה. המאבק בבריטים היה קל יחסית, זיקתם לארץ כנציגיו של "עשו", היתה רק ככובש קולוניאלי ללא זיקה רוחנית מהותית לארץ, משום כך די היה באידיאולוגיה של "הציונות ההרצליאנית" שנתבססה רק על הרעיון הלאומי כשהוא מנותק לכאורה מהרעיון האלוקי – למגר אותם מן הארץ כל זאת במימד הגשמי, לעומת זאת המאבק בהשפעותיה הרוחניות ההרסניות של התרבות המערבית הוא הרבה יותר קשה המאבק השני בו עמדה האומה, היה מול הערבים ישמעאל כאשר אחר מלחמת ששת הימים הרימה הציונות החילונית ידיים מחוסר חוסן אידיאולוגי. הציונות החילונית עמדה חסרת אונים וחסרת שידרה אל מול הערבים שבאו כבר מתוך זיקה היסטורית לאדמת הקודש, ויותר מכך מתוך זיקה רוחנית מהותית מעצם היותם נימולים כדברי הזוהר הקדוש חלק ב' לב: הדברים הגיעו לכדי התרפסות, הצטדקות ורגשות אשם של חלק מהעם ביחס לטענות הערבים. כנגדם הופיעה תנועה חדשה ישנה שהיא המשכה הטבעי של הצינות החילונית, הציונות התורנית לאומית, היונקת את כל הלגיטימציה שלה מהרעיון האלוקי המופיע בתורה, תנועה שדברה באותה שפה ובאותו נימוק ו"בגובה העיניים" עם הערבים החיים בארץ, היינו זיקה אלוקית ומהותית, מתוך ביטחון עצמי לאומי וחוסן רוחני מוסרי. היה נראה כי הנצחון כבר מובטח, ההתיישבות ביש"ע משגשגת, כוחם של המחבלים הערביים נחלש אחר שגורשו לתוניס, הימין חזק ומבוסס בשלטון, והגאולה הינה עומדת לפתחנו. או אז הופיעה לפתע, ממקום בלתי צפוי, הקליפה הקשה ביותר לזיהוי כאויב מכיוון שהיא מופיעה מתוכנו ומדברת כביכול כמייצגת את טובתו של העם היהודי הקליפה הרביעית. משום דקותה ודבקותה בפרי, קשה להפנים כי צוררת היא. קליפה זו נקראת "קליפת הערב רב" התחזקותה של קליפה זו, שהרי היא חייבת להתחזק לקראת הבירור הסופי

גאולת עם ישראל על פי הקבלה - הרב יצחק בצרי

גאולת עם ישראל על פי הקבלה - הרב יצחק בצרי